יָשְׁבָה עַל הָרִצְפָּה כִּנְטוּעָה.

אַלּוֹן נְמוּךְ־קוֹמָה, שְׁחֹר עֲנָפִים.

סְבִיבָה תְּרֵיסַר בָּנִים זָרִים,

שֶׁמֵּעַתָּה הֵם יְלָדֶיהָ.

"לְכוּ לַשֶּׁמֶשׁ, יְלָדִים,

אֲנִי אֶסְרֹג מְעַט."

הַיְלָדִים קָמִים לָלֶכֶת.

אַךְ הֵם אֵינָם זָזִים וּמוֹסִיפִים לָשֶׁבֶת.

הַכֹּחַ שֶׁמְּשָכָם אֵלֶיהָ –

עוֹפֶרֶת עֲצוּבָה וּרְסוּסַת זְהַב־דְּמָעוֹת,

אוֹ הַטֵּרוּף שֶׁבְּעֵינֶיהָ הַשְּׁקֵטוֹת?

הִיא מְדַבֶּרֶת כְּמוֹ הֵד,

קוֹלָה יוֹצֵא מִלְּחָיֶיהָ הַחוּמוֹת

כְּמוֹ מִבֵּין סְלָעִים.

"רָאִיתִי אֶת גּוּפוֹ בַּחֲלוֹמִי.

הוּא לֹא הָיָה עוֹד צְרוֹר לָבָן.

הוּא רָץ בֵּין הַגַּלִּים

וְנֶאֱחַז בַּקֶּצֶף וְחוֹזֵר לָנוּחַ עַל בִּרְכַּי.

אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁהוּא מִשַּׁיִשׁ.

לֹא צְרוֹר לָבָן, רוֹטֵט.

לֹא, לֹא! הַבֵּן הוּא מַשֶּׁהוּ אַחֵר.

לֹא הַצּוּרָה וְלּא הַצֶּבַע בְּנִי.

הַצִּפִּיָּה אֵלָיו – זֶה בְּנִי.

דְּפִיקָה בַּדֶּלֶת – בְּנִי.

יָדַי לֵאוֹת מִשֵּׂאת פָּנָיו הַדּוֹעֲכוֹת –

זוֹ הַלֵּאוּת הִיא בְּנִי.

אַבְנֵי יֵאוּשׁ אֲנִי שׁוֹבֶרֶת – זֶה בְּני.

אֲבָל לֹא צֶבַע! בְּיִחוּד לֹא הָאָדֹם!

יֵשׁ לְכַבּוֹת אֶת כָּל פִרְחֵי הָאֹדֶם בַּשָּׂדוֹת,

אֶת השּׁוֹשָׁן, אֶת הַשְּׁקִיעָה הָאֲדֻמָּה,

אֶת הַשְּׂמָלוֹת הָאֲדֻמּוֹת,

הַסֹּמֶק בִּלְחָיֵי הָעֲלָמוֹת,

אֲשֶׁר אַחַת בָּהֶן הִיא כַּלָּתִי.

מַדּוּעַ הִיא אֵינֶנָּה פֹּה?

אִמְרוּ לָהּ, כִּי תָּבוֹא.

אִמְרוּ לָהּ, כִּי פָּנָיו הֵם כְּפָנַי,

פָּנָיו, שֶׁלֹּא לָבְשׁוּ קְמָטִים

וְיִוָּתְרוּ לָנֶצַח חֲלָקִים.

לְכוּ לַשֶּׁמֶשׁ, יְלָדִים,

אֲנִי אֶסְרֹג מְעַט."

הַיְלָדִים אֵינָם זָזִים.

הַכֹּחַ שֶׁמְּשָׁכָם אֵלַיהָ לֹא־נִתְפָּשׂ.

יַחְשִׁיךְ וְאָז יֵלְכוּ.

"אֶתְמוֹל הִבַּטְתִּי בָּרְאִי.

הַמָּוֶת שֶׁחָזִיתִי בַּשִּׁירִים, בָּעֲנָנִים –

עַכְשָו בֶּן־בַּית לִי.

מֵצִיץ מִן הָרְאִי

וְהָרְאִי הוּא מוּל הַדֶּלֶת.

לֹא יַעֲבֹר הַסַּף.

יַבִּיט כְּמוֹ שָׁכֵן וִיבָרְכֵנִי.

עַל תְּבוּנָתִי הוּא יְשַׁבְּחֵנִי.

עַל רְאִיַּת הַקֵּץ

כִּרְאוֹת כִּתְרוֹ שֶׁל יוֹם אוֹ מֶלֶךְ.

אַךְ נְחֶמְיָה – לֹא מֵת כִּי אִם נָפַל.

תָּמִיד הָיָה נוֹפֵל

תָּמִיד קָם עַל רַגְלָיו…"