וּבְכֵן, אִמִּי, הַגּוּף הַזֶּה!

מַתְּנַת צִירַיִךְ וְאַהֲבָתֵךְ

אֵינֶנִּי בּוֹשׁ בּוֹ:

קַל כְּנוֹצָה וְעַז כְּיַהֲלוֹם.

גַּם לֹא גֵּאֶה אֲנִי עָלָיו:

הָרִים וּנְהָרוֹת יָפוּ מִמֶּנּוּ.

אֲבָל, אִמִּי שֶׁלִּי,

הַאִם בַּחֲלוֹמוֹת רָעִים

רָאִית גּוּפִי לְלֹא חֲלוֹם?

פָּרוּץ לְעוֹף־שָׁמַיִם,

פָּתוּחַ לְרִמָּה.

עֵר לָרוּחוֹת, שֶׁנֶּאֶלְמָה שְׂפָתָם.

הַשֶּׁמֶשׁ כְּחֻלְיַּת־פֶּחָם עָלַי.

בְּלֹא נִיצוֹץ.

מַתַּת צִירַיִךְ וְאַהֲבָתֵךְ הָיִיתִי,

כּוֹכָב בֵּין שְׁנֵי סְלָעִים חַמִּים הָיִיתִי,

גֶּבֶר דּוֹרֵךְ עַל פִּרְחֵי בָּר הָיִיתִי.

עַתָּה אֵינִי יַנְשׁוּף סוּמָא.

לֹא נְמָלָה הוֹפֶכֶת פֶּלַח שֶׁל גַּרְגִּיר חִטָּה.

הַנֵּר דָּלוּק וְלֹא יָאִיר.

הַשֶּׁקֶט עֵר וְלֹא יִשְׁמַע.

מִדְבָּר שֶׁל צֵל בְּלִי עֹמֶק וּבְלִי צְלִיל.

הַאִם תַּשְלִי נַפְשֵׁךְ כִּי נְקִיפַת מַצְפּוּן

תָּעִיר אֶת הַדְּמָמָה?

אֲנִי, אִמִּי, מֵעֵבֶר לַדְּמָמָה!