נִדָּח מִן הָעוֹלָם עוֹמֵד בַּיִת זֶה

וְקוֹרֵא בְּכָל פֶּה:

– – "אִפְּכָא כַאן מִסְתַּבְּרָא;

הָאֱמֶת הַחֲשׂוּפָה – הִיא פֹה הַמְדַבְּרָה!

הַנֶּפֶשׁ בְּמַעֲרוּמֶיהָ פֹּה תֵרָאֶה –

לֹא יַאֲהִיל עַל הַלֵּב כַּאן שֶׁקֶר נָאֶה;

וּבְתוּלָה חוֹשְׁקָה דוֹד –

מַכְרִיזָה בְכָל פֶּה וּמְגַלָּה אֶת הַסּוֹד!

גַּם חוֹזִים יֶשְׁנָם פֹּה כְבוּשֵׁי דְמָמָה:

הֵם רָאוּ אֶת הָעוֹלָם כְמִדְבַּר־שְׁמָמָה,

וְאֶת הָאָדָם – נִתְעָב, נָד כַּשֶּׁרֶץ –

וַיִּפְרְקוּ מֵעֲלֵיהֶם עֹל שֶׁל דֶּרֶךְ־אֶרֶץ!

וַיִּפְרקוּ אֶת כַּבְלֵי הַנִּמּוּסִים

וַיִּבְחֲלוּ בַּ“מֻּשְׂכָּלוֹת הַלְּעוּסִים” –

וּבְסֵתֶר־פִּנָּה יֵשְׁבוּ עַל הַמְּדוֹכָה

וְדָנִים עַל אֲדָמָה זוֹ: “מַה־כֹּחָהּ?”

וְיֵשׁ כִּי צְחוֹק יִשָּׁמַע: "כַּאן הַגְּבוּל

לְאַנְשֵׁי־קֹדֶשׁ – סְגוּרִים פֹּה בַלּוּל,

לְמַעַן לֹא יִטָּמְעוּ בֵּין הַחֻלִּין…

חַ־חַ־חַ־חַ! – הַטֻּמְאָה מֵעֵבֶר גְּבוּלִין!"

וְיֶשְׁנָם פְּרוּעִים מִתְקוֹמְמִים בִּמְרִידָה,

צַעֲקָתָם רוֹם וּתְהוֹם מַרְעִידָה;

וַאֲיֻמּוֹת אֵל הַנְּפָשׁוֹת, מִמַּבָּטָן

יִכָּנְעוּ אֱלֹהִים, הָאָדָם וְהַשָּׂטָן" – – –

יְחִידִי עוֹמֵד בַּיִת זֶה עַל תִּלּוֹ

וְגַן רַב־פֹּארוֹת יַשְׁלִיךְ עָלָיו צִלּוֹ;

כַּאן סִבְלוֹת אָדָם נִגְלוּ עַרְטִילָאִים –

פֹּה בְמִקְלַט הַמְּשֻׁגָּעִים.

וְיֵשׁ כִּי תַיָּר יָבֹא לִרְאוֹת הָאֲסוּרִים,

שֶׁהִשָּׁם אֵל אוֹר־זָהֳרוֹ וְהֵם פֹּה חַיִּים קְבוּרִים;

הָהּ, שַׁל נְעָלֶיךָ, אָחִי, בְּגִשְׁתְּךָ הֵנָּה:

פֹּה צַעַר־אָדָם מֻשְׁלָךְ בְּמַדְמֵנָה!