אִמִּי! בְּחֶשְׁכַּת חַיַּי

מִתְּהוֹם־עֲבָרִי פִּתְאֹם אוֹרֵךְ יַעַל

וְנָגַהּ אוֹר בִּלְבָבִי.

בַּקֹּדֶשׁ אֶרְאֵךְ: לֵיל־הַשַּׁבָּת פָּרַשׂ

עַל כָּל הָעוֹלָם כַּנְפֵי־קְדֻשָּׁתוֹ

וְאַתְּ בְּלַחַשׁ־רָז תַּעַמְדִי עַל הַנֵּרוֹת.

בַּחֶדֶר הָס. לַשֻּׁלְחָן לֹבֶן־קְדֻשָּׁה.

מִמְּנוֹרוֹת־כֶּסֶף עוֹלִים שְׁבִיבֵי־בְּרָכָה

וְאַתְּ מְפַלֶּלֶת.

מְחֻטָּבוֹת שַׁיִשׁ זַךְ, כְּתָאֳמֵי לוּחוֹת־קֹדֶשׁ,

כַּפַּיִךְ עַל עֵינַיִךְ,

וַאֲנִי בַפִּנָּה אַקְשִׁיב – וְגַן־לִבִּי

לִמְטַר־מִלַּיִךְ יִפְרֶה.

וּפִתְאֹם אֵדַע: אַתְּ בַּת־שַׁבָּת צְנוּעָה;

וְעַל צְנִיף רֹאשֵׁךְ כְּרוּבֵי־שָׁלוֹם עָפִים

וּפִרְחֵי־יָהּ הֵבִיאוּ שַׁי לָךְ.

הוֹי, אִמִּי! מָה אָרְכָה לָךְ הַתְּפִלָּה!

מֵרָחוֹק חַכַּת־אָזְנִי כְּדַג־פָּז צָדָה מִלָּה:

"יָאִירוּ עֵינֵי־בְּנִי בַתּוֹרָה…

וְיִרְאָתְךָ תְּהִי עַל פָּנָיו". – – –

אִמִּי! מַצַּבְתֵּךְ שַׁחָה כְבָר עַל גַּל־עֲפָרֵךְ:

בִּדְמִינְ־עוּרַיִךְ עַפְתְּ כַּיּוֹנָה מִמִּשְׁפַּחְתֵּךְ

אַךְ מִדֵּי רוֹאִי נֵרוֹת־שַׁבָּת

וְקָרַן לִי כַּשֶּׁמֶשׁ זִיו פָּנַיִךְ

וְנָגַהּ אוֹר בִּלְבָבִי…