רְתָמַנִּי גוֹרָלִי לְעֶגְלַת קְשִׁי־יוֹמִי

וּבוֹסְסוֹת רַגְלַי הַכּוֹשְׁלוֹת בַּבֹּץ;

חָלַמְתִּי, שָׁאַפְתִּי – וְהִנֵּה חֲלוֹמִי:

עַל תֵּל תִּקְוַת־חַיַּי אַךְ עָלָה לִי קוֹץ.

וּכְסוּס עָיֵף, תַּחַת עֹל־חַיָּיו כּוֹרֵעַ,

אֶתְנַהֲלָה לְאִטִּי מְנֻדָּח וְדָךְ,

וְשִׁירִי – כַּנֶּשֶׁר הַמְפַרְפֵּר יָגֵעַ –

לְלַעַג זֵדוֹנִים – בְּחַבְלֵי הַפָּח.

וּבְטֶרֶם יַגִּיעַ לְאֹזֶן צְלִיל־שִׁירִי,

וּבְטֶרֶם לוֹ יַעַן מֵרָחוֹק הֵד־קוֹל –

כְּפֶרַח בַּצִּיָּה פֹּה אֶבֹּל עֲרִירִי

וְלִבִּי טְעוּן־עָשְׁרוֹ כֹה יֵרֵד שְׁאוֹל.

וְעָמְדוּ הָעוֹרְבִים וְקוֹנְנוּ עַל קִבְרִי:

קְרַע־קְרַע! עֲלוּב־גּוֹרָל וּבוֹדֵד וְדָל!

כַּצֵּל נָד בְּחַיָּיו הַמְשׁוֹרֵר הָעִבְרִי

וַיִּמְצָא מְנוּחָתוֹ פֹה תַּחַת הַגָּל!