לְחַדְרִי הִתְכַּנְּסָה לָהּ שְׁתִיקָה רַבָּתִי,

וְתָלְתָה מַרְבַדִּים בָּאֲוִיר.

וְשָׁעָה דְמוּמָה כְּמוֹ שְׁנַת תִּינָקְתִּי

תִּתְפַּרְקֵד,

תְּעַדֵּן,

דְּוַי תַּשִּׁיר.

אֲגַרְטַל צִפָּרְנִים הִצְטַמַּח בַּמִּמּוּל,

עַל יָדוֹ תְלַבְלֵב מְנוֹרָה.

כֵּן, יֵשׁ מִי שֶׁהִפְקִיד בְּיָדִי הַיְבוּל

הַמְלַטֵּף בִּנְשִׁימָה עֲצוּרָה.

וּבְהוֹד קוֹמָתָהּ וּבְעָמְקָהּ כָּאֵינְסוֹף

מִתְמַזְּגָה הַנְּשִׁימָה בְחוּשַׁי.

וְשִׁירַת לֵב עוֹלָה,

וְרֹאשָׁהּ לָהּ תָּכֹף

בְּתוֹדָה

עַל הַדְּמִי

עַל הַשַּׁי.

בֵּין עֶצֶב לְמֶרֶר

הָרוֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְבוֹתָם

(תהילים קמז, ג)