יֵשׂ הַיּוֹצֵא לְבַקֵּשׁ אֲתוֹנוֹת,

אֲבֵדָה שֶׁחָרְשָׁה אֶת אָבִיו.

מְבַקֵּש וּמוֹצֵא מְלוּכָה –

תַּחַת זֹאת וְעִם זֹאת.

זֶה קוֹרֶה,

אַף סֻפַּר בִּשְׁמוּאֵל.

וְיֵשׁ הַמְבַקֵּשׁ אֲתוֹנוֹת תְּעוּיוֹת.

וְאָמְנָם הוּא מוֹצֵא

אֶת אֲשֶׁר לוֹ בִקֵּשׁ.

חִפֵּשׂ

וּמוֹצֵא,

וְלֹא עוֹד.

פָּסוּק הֵן בָּרוּר

בִּמְגִלָּה, כַּזָּכוּר!

יָגַעְתִּי, מָצָאתִי – תַּאֲמֵן, תַּאֲמֵן.

וְאָמְנָם. וְאָכֵן.

וְיֵשׁ הַיּוֹצֵא וּמְבַקֵּשׁ אֲתוֹנוֹת

לְהַדְהִיר כּוֹכָבִים

יִשְׁבְּרוּ עֹל שְׁרָבוֹ,

כְּשֶׁלְּפֶתַע עָלָיו הָרָקִיעַ נִבְקַע,

וּמַבְזִיק נִכְחוֹ נִצְנוּצוֹ שֶׁל כּוֹכָב.

וַאֲזַי הוּא נָבוֹךְ:

יֵשׁ פְּצָעִים בַּכּוֹכָב?

מִתְפָּרְשִׂים אָז דְּרָכָיו.

הוּא עוֹמֵד וְשׁוֹאֵל

לִנְתִיבוֹ שֶׁל גּוֹאֵל

מִשָּׁרָב שְׂבַע שָׁנִים

בְּלֹא סֶכֶךְ שֶׁל צֵל.

וַאֲזַי הוּא יוֹרֵד לְמַעְיְנוֹת

הַתִּקְוָה

אַךְ רַק חֶרֶס מַעֲלֶה.

וְנִשְׁאָר כְּרוֹדֵף אַחֲרֵי כֶלֶב שֶׁמֵּת.

וּמַלְעִיג הַשָּׁרָב.

עוֹד שָׁקַע לְעֵינָיו

גַּם שִׁמְשׁוֹ.

זֶה גַם־כֵּן.

וְנִשְׁאַר רֵיק מִכֹּל –

לֹא אָתוֹן, לֹא מַלְכוּת,

לֹא כוֹכָב כֹּל־יָכוֹל.

וְרַק אֹפֶק יָרוּט,

רַק פְּצָעִים בַּלֵּבָב.

וְהַחֶרֶס בַּיָּד

לְגָרֵד בּוֹ פְצָעָיו.

וְשַׁחֲרוֹ רַק יִמְעַד,

וְיוֹמוֹ כְּבָר דָּהוּי,

שִׁדָּפוֹן כָּל הַלֵּיל.

לֹא הִסְמִיק הַפָּסוּק דִּלְעֵיל.