וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט – – – וַיִּטֹּשׁ

אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ – – – יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַ – – – וַיַּרְא

ה' וַיִּנְאָץ – – –וַיֹאמֶר: אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם – – – הֵם

קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל, כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם, וַאֲנִי אַקְנִיאֵם

בְּלֹא עָם, בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם. כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי – – –

וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ – – – מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב, וּמֵחֲדָרִים

אֵימָה.

(דברים לב, טו־כה)

כיון שהשלים (משה) עצמו למיתה, פתח הקב"ה ואמר: “מי יקום לי עם מרֵעים”, ומי יעמוד לישראל בשעת כעסי, ומי יעמוד במלחמתן של בני, מי יבקש רחמים עליהם בשעה שחוטאין לפני? (מד' תנחומא, ואתחנן ו)

נְשָׁקוֹ הקב“ה ונטל נשמתו בנשיקת פה. והיה הקב”ה בוכה: מי יקום וגו'.

(מד' רבה יא, י)

פַּחַד הַגּוֹיִים הָאֵלֶּה לֹא פְקָדַנִי, וְלוּ רָגַע.

יוּרִישֵׁם עַמְּךָ – יָדָעְתִּי. הֵן הִבְטַחְתָּ לֹא אֶחָת.

כְּבָר רִאשׁוֹנֵיהֶם הוֹרַשְׁנוּ – אֶת סִיחוֹן וְכֵן אֶת עוֹג.

אַךְ עֲדֶן לֹא פָג הַפַּחַד מִן הַלְּבָבוֹת בָּעָם.

אֵל עִקְּבוֹת פְּחָדִים הֵבִיאוּ אֲבוֹתָם הָאָרֶץ תָּרוּ.

אֵצֶל לֹא מְעַטִּים יֵעוֹרוּ עֵת הַקְּרָב, כָּל קְרָב, יִקְרָב.

פַּחַד שָׁוְא הוּא, אִם דְּבָרְךָ רַק בְּלִבּוֹת הַכֹּל יִשְׁלָט –

חַסְדְּךָ הֵן לֹא יָסוּר אָז מֵעַמְּךָ, הוּא יְחִידֶךָ,

כִּי צַדִּיק אָתָּה.

אַךְ רִפְיוֹן אֱנוֹשׁ הוּא כֹחַ –

יֵשׁ גּוֹבֵר עַל אֱמוּנָה הוּא, אַף עַל אֱמוּנָה בְצוּרָה.

לֹא חָסִין אָז אִישׁ מִפָּחַד. יֵשׁ וּרְצוֹנוֹ שָׁדוּד.

סְלַח־נָא, סְלַח־נָא, גַּם הַפָּעַם.

וְעַל כֵּן תּוֹכִי יֵשׁ פָּחַד, בְּלִבִּי בָּצוּר יִשְׁכֹּן –

מִן הָאָרֶץ אֲפַחֵד. זוֹ הָאָרֶץ כְּבָר גָּזַרְתָּ, כִּי אֵלֶיהָ לֹא אָבוֹא.

לֹא אֶפְחַד מֵעֲמָמֶיהָ, לֹא מִפְּנֵי גִבּוֹר, עֲנָק.

חִיל וָרַעַד יֹאחֲזוּנִי עֵת אֶחְשֹׁב עַל הֶעָתִיד שֶׁל זֶה עַמְּךָ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.

וַהֲלֹא טוֹבָה הָאָרֶץ, אוֹצְרוֹתֶיהָ כֹּה בְרוּכִים.

וְאַף־כִּי לֹא הַיְאוֹר בָּהּ, אַף לֹא הַנָּהָר זוֹרֵם –

כֹּה צְלוּלִים, רַבִּים, מֵימֶיהָ – גַּם מַעְיָן, וּתְהוֹם, וָנָחַל –

וּמַרְוִים כָּל חַי, תְּלָמֶיהָ.

כִּי אַתָּה דוֹרֵשׁ הָאָרֶץ כָּל שָׁנָה, כָּל הַשָּׁנָה.

וְרַבִּים הֵם פֵּרוֹתֶיהָ. בְּרֹאשָׁם כָּל הַשִּׁבְעָה –

אֵל אַבְנֵי־פִנָּה לַחֹסֶן שֶׁל כָּל גֵּו יְלוּד אִשָּׁה.

וְהַיְבוּל מַבְטִיחַ חֹסֶן גַּם שֶׁל כָּל הָעָם כֻּלּוֹ.

שֶׁמֶץ מֶנִהוּ אָז הִכַּרְנוּ בְאֶשְׁכּוֹל הָעֲנָבִים –

הַמְרַגְּלִים עַל מוֹט הֵבִיאוּ. נִדְהֲמוּ כָל הָרוֹאִים.

וְאַף זֹאת – אַבְנֵי הָאָרֶץ, וְהָרֶיהָ עֲשִׁירִים, וְלַחֲצִיבָה נָכוֹנוּ.

לֹא זָהָב לַמִּתְנַשֵּׂא שָׁם, לְהַרְבּוֹת פְּאֵר, אֲשֶׁר

תְּשׁוּקָתוֹ בַלֵּב נֶאֱחָזֶת, וּלְפִתְחוֹ חַטָּאת רוֹבֵץ.

לֹא.

יֵשׁ בַּרְזֶל, שִׁפְעַת נְחֹשֶת לְצָרְכֵי מַלְכוּת וָאִישׁ.

וּבְכָל־זֹאת הַרְבֵּה זָהָב שָׁם.

כִּי חִנָּם אֵין כָּסֶףְ: מַיִם וְקַרְקַע וַעֲבָדִים.

וְאָמְנָם בְּזֶה הָעֹשֶר – לִבְעָלָיו רַק רַע שָׁמוּר.

וּבְהַגִּיעַ שָׁם עַמְּךָ מִתּוֹךְ חַיֵּי מִדְבָּר צָחִיחַ –

אֵיךְ יִפְגּשׁ חַיֵּי הַשֶּׁפַע? אִם הַהֹלֶם יִבָּלַע?

הֵן בְּבֶן־תְּמוּתָה בְּלִי הֶרֶף מִתְחוֹלֶלֶת הַמִּלְחֶמֶת

בֵּין צַוְּךָ לְבֵין הַיֵּצֶר, רַע בַּלֵּב מִנְּעוּרָיו.

וְשָׁנִיתָ וְשִׁלָּשְׁתָּ, כִּי עָלָיו לִבְחֹר בַּטּוֹב.

וְלָסוּר מֵרָע יָעָצְתָּ, כִּי קְלָלָה בוֹ לֹא בְרָכָה.

כֵּן, צוּרִי, תָּמִיד יָדַעְתִּי כִּי אָמְנָם כֹּל בְּיָדֶךָ,

רַק דָּבָר אֶחָד הִשְׁאַרְתָּ לְיָדָיו שֶׁל אִישׁ וָאִישׁ –

הַיִּרְאָה, יִרְאַת הַשֵּׁם הֵן לִבְחִירַת כָּל לֵב מָסָרְתָּ.

אַךְ מוֹקֵש פֹּה מִתְעָרֵב.

הַנְּשָׁמָה אֲשֶׁר יָצַרְתָּ, וּבְאַפֵּינוּ נְפַחְתָּהּ – מַה גָּדוֹל פִּתְיוֹן הַיֵּצֶר

הַמּוֹשְׁכָהּ אֶל הַבָּשָׂר. גַּם מוֹשְׁכָהּ לָאֱלִילִים.

“הִשָּׁמְרוּ לָכֶם” הִזְהַרְתָּ מִשְּׁלֹשָה שְׁלַבִּים שֶׁל חֵטְא;

“פֶּן יִפְתֶּה” שָׁלָב פּוֹתֵחַ. אַחֲרָיו בָּא “וְסַרְתֶּם”.

“וַעֲבַדְתֶּם” נוֹעֵל אָז וּמַשְׁלִים הַתּוֹעֵבָה.

וְהִנֵּה סִבָּה לְעֵזֶר כָּל פִּתְיוֹן כָּזֶה –

זוֹ הָאָרֶץ פּוֹרִיָּה כֹּה, וְעָשְׁרָהּ כָּבֵד וָרָב,

וְנִשְׁמַת אָדָם מַצְלִיחַ תִּסָּכֵן בַּאֲשֶׁר יִפְנֶה.

רִאשׁוֹנָה – פֶּן יַאֲמִין כִּי רַק כֹּחוֹ, עָצְמַת יָדוֹ, רַק הֵם עָשׂוּ כָל חַיִל זֶה.

כָּךְ שׁוֹגֶה הַמִּשְׁתַּכֵּר מִגֹּדֶשׁ גֹּרֶן מִפְעָלָיו:

לוֹ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה, וְלוֹ בִינָה, וְלוֹ גְבוּרָה.

וְשֵׁנִית – צִדְקַת רַק מַעֲשָׂיו שֶׁלּוֹ יִרְאֶה,

אַף אִם בְּרַגְלוֹ רוֹמֵס הוּא הַנִּקְרֶה לוֹ בְדַרְכּוֹ.

הוּא יִשְׁכַּח כִּי צַו אֱלוֹהַּ אַהֲבַת כָּל אָח וָרֵעַ. וּבְרֹאשָׁם חַלָּשׁ וָדָל.

וְאִם הֲגִיגוֹ גַּם יַעַל פֹּעַל כֹּחַ הָעֶלְיוֹן,

פַּח אוֹרֵב לוֹ, פֶּן יִפְנֶה אֶל אֱלִילִים.

הֵם נִרְאִים צוֹדְקִים יוֹתֵר – כִּי אֵינָם כּוֹבְלִים הַיֵּצֶר.

וּלְמַעֲלַת קְדֻשָּׁה הִגִּיעוּ אַכְזְרִיּוּת וְגַם זִמָּה.

כֹּהֲנִים יֵשׁ אַף לַמֹּלֶךְ, וּקְדֵשׁוֹת יֵשׁ לַזִּמָּה.

וְכָל זֶה הֵן לֹא הִפְרִיעַ פּוֹרִיּוּת הָאֲדָמָה, וְאַף לֹא הִמְעִיט הָעֹשֶר.

וּלְהֵפֶךְ – גִּיל נָפַח הוּא בַחַיִּים.

כֵּן, מוּבָן אֵפוֹא מַדּוּעַ יֵשׁ רַבִּים אֲשֶׁר יָסוּרוּ וְיַעַבְדוּ הַתּוֹעֵבָה.

אוֹי לָהֶם – הֵם לֹא הֵבִינוּ כִּי הֻכּוּ בַסַּנְוֵרִים.

לֹא רָאוּ אִם־כֵּן הָרָע, כִּי עֹשֶר זֶה לִמְתֵי מְעָט,

וּכְנֶגְדָּם הָרֹב עַד מוּת אוֹנְקִים מֵרֶגֶל נוֹגְשֵׂיהֶם.

וְאוּלָם הַקֵּץ דַּרְכּוֹ לוֹ אָצָה אֶל הַמְדַכְּאִים כֻּלָּם –

בְּעִקְּבוֹת סִיחוֹן וְעוֹג יֵלְכוּ עַשְׂרוֹת מַלְכֵי הָעֹשֶק,

עַמֵּיהֶם עִמָּם גַּם יָחַד –

עֲוֹנָם שָׁלֵם כְּבָר, וּסְאַת רִשְׁעָם מָלֵאָה.

וְעַמְּךָ בְּחַסְדְּךָ מָחָר יַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן.

הַצִּילֵהוּ נָא מִיַּד לִבּוֹ, עֵת יִרְאָתוֹ אוֹתְךָ דּוֹעָכֶת.

בַּל יִצְעַד אֱלֵי: יִשְׁמַן, יִבְעַט גַּם יְנַבֵּל

אַף אֶת צוּר יְשׁוּעָתוֹ.

כֵּן, יָדָעְתִּי. כְּבָר אָמָרְתִּי – יִרְאָתוֹ רַק בּוֹ תְלוּיָה.

אַךְ אַף לֵב פַּרְעֹה חִזַּקְתָּ לְטוֹבַת עַם זוּ קָנִיתָ.

לוּ פָרַשְׂתָּ חַסְדְּךָ גַּם זוֹ הַפַּעַם עַל עַמֶּךָ.

תְּחִנָּתִי זוֹ – יֵשׁ בָּה מֶרִי. וְחֶטְאִי כָבֵד מִנְּשׂוֹא.

כֵּן, יָדָעְתִּי.

נָא, עָנְשֵׁנִי כִגְמוּלִי. אֲבָל הַצֵּל, הַצֵּל הָעָם.

מַר לִי.

אָנָּא, סְלַח לָעָם־עַמֶּךָ!

תשנ"א