מִכִּלְיוֹת אֵם־אֲדָמָה חַי

וְעַלִּיז חִישׁ הִתְפָּרֶץ,

כְּנָחָשׁ יִזְחַל לוֹ בַגַּיְא

וִימַהֵר לָתוּר אָרֶץ.

יְלִיד הַחשֶׁךְ יִסְבָּא אוֹר —

תַּז שֶׁמֶשׁ עַד בְּלִי דַי לָהּ:

כִּי תִשְׁקַע יָמָּה — יַעֲטֹף שְׁחוֹר

וִיקוֹנֵן כָּל הַלַּיְלָה…

וְזַךְ כַּסַּפִּיר דֹּם יְפַךְ;

כִּי יְהִי לוֹ צוּר לָטֹרַח —

הַצִּדָּה יֵט וּבְמִלְמוּל רַךְ

יְמַהֵר לָרוּץ אֹרַח.

וּמִדֵּי בֹקֶר תָּבֹא שָׁם

יַלְדָּתִי בַת עֲמָקִים; —

בַּמִּזְרָח שֶׁמֶשׁ תְּעַלַּע דָּם

וּתְתַלַּע הָר בִּבְרָקִים.

וּתְמַלֵּא כַדָּהּ יַלְדַת־חֵן

וְשָׁרָה שִׁיר הָאַהֲבָה;

וְחָשׁ אֲנִי כִּדְרוֹר מִקֵּן,

כְּאָדָם לִקְרַאת חַוָּה.