וּזְכוֹרְנִי עֶרֶב־חֹרֶף, צָלַלְתִּי בְיַם הַגְּמָרָא,

וְרַבִּי — יָשִׁישׁ צַח בַּאֲגֻדְּלוֹ מְנַצֵּחַ:

כְּגַן שׁוֹשַׁנֵּי־זִיו אַגָּדָה נוֹתְנָה רֵיחַ —

וְהַכֹּל מַאֲזִין דֹּם…עֲשָׁשִׁית יוֹצְקָה זָהֳרָהּ!..

יַד־טֵבֵת עַל הַשְּׁמָשׁוֹת רוֹקְמָה פִרְחֵי־קָרָה;

וּבְתוֹךְ הַתַּנּוּר אֵשׁ־הַמְּדוּרָה תִּתְלַקֵּחַ…

וְרַבִּי מַטִּיף מוֹר בְּנִגּוּן מְשַׂמֵּחַ

וּמְשַׁכֵּר אֶת הַלֵּב — וּפָנָיו קוֹרְנֵי־נְהָרָה!

עַל עוֹלַם־זִיו־הַנֵּצַח הִגְבִּיר סָב אֲמָרִים…

תִּכָּפֵף דִּמְמַת־סוֹד, גַּם אֹזֶן־לֵיל קַשָּׁבֶת:

— "הַדֶּלֶת לְהֵיכַל־יָהּ הֵן יִפְתַּח שַׂר־הַמָּוֶת;

מֵעֵבֶר לְסַף־הַשְּׁאוֹל הַחַיִּים מַה־נֶּהְדָּרִים!"

כַּךְ סָח לִי יָשִׁישׁ צַח בְּעֶרֶב־חֹרֶף נָעִים —

וַיַּדְלֵק בְּיַד־אֱמוּנָה בְלִבִּי אָז נֵר־פְּלָאִים…