יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה…

שמואל א', ט"ו, יח

Εἰμί δ’ἐγώ θεράπων μέν Ἐνυαλίσο ἄνακτα

Κ καὶ Μουσέων ἐρατὸν δῶρον ἐπιστάμενος

Αrchilochus

הִנְנִי נוֹשֵׂא-כֵּלָיו שֶׁל אֶנִּיאַלְיוּס הַמֶּלֶך;

שַׁי אָהוּב לִי נָתְנוּ מוּזוֹת: יָדַעתִּי נַגֵּן.

אַרכִילוֹכוֹס

כֵּן, גַּם אֲנִי חַיָּל וּמְשׁוֹרֵר!

הַיּוֹם אֶכתֹּב בָּעֵט - מָחָר אֶכתֹּב בַּחֶרֶב;

הַיּוֹם אֶכתֹּב בִּדְיוֹ – מָחָר אֶכתֹּב בְּדָם;

הַיּוֹם- עַל הַנְּיָר, מָחָר – עַל גֵּו אָדָם;

שָׁמַים נָתְנוּ הַסֵּפֶר וְהַחֶרֶב.

גּוֹרָל חָרַץ: חַיָּל וּמְשׁוֹרֵר.

נוֹרָא-הוֹד וְשַׂגִּיא שִׁיר מְשׁוֹרֵר:

בִּשׁחוֹר אוּדֵי-בָּתִּים, בְּלֹבֶן לַהַב-חֶרֶב,

בִּזהַב לַהֶבֶת-אֵשׁ, בְּאַרגְּמַן-הַדָּם,

בְּכֹחַל-כּוֹכָבִים נִרקַם חֲזוֹן אָדָם,

אֲשֶׁר מָחָר לְחֵרוּתוֹ יִלחַם - וְעֶרֶב

קְרָב בַּמַּחֲנֶה שִׁיר מְשׁוֹרֵר.

אַכזָר וָמָר הַקְּרָב הָאַחֲרוֹן,

עַל סַף מִדבַּר-בַּרזֶל, אֲשֶׁר שָׁמָיו עוֹפֶרֶת!

כְּאֵב פּוֹלֵחַ לֵב כְּחֶרֶב הָאוֹיֵב,

נוֹפֵל שָׁדוּד חַיָּל לְפַת-פְּדוּת רָעֵב,

וּמְדַמדֵּם בַּדָּם בִּתהוֹם-יֵאוּשׁ קוֹדֶרֶת:

מַמלֶכֶת-יִשׁמָעֵאל פֹּה בְּצִיּוֹן!

שְׁמַע קוֹלִי רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן!

נְטֵה שְׁמֵי-זָהָב עַל יְשִׁימוֹן-עוֹפֶרֶת,

קְרַע רִתּוּק-עַבדוּת, רְחַץ בְּדַם-אוֹיֵב

וְלֶחֶם-הַפְּדוּת פְּרֹס לְכָל רָעֵב.

שִׂים כֶּתֶר הַמַּלכוּת בְּרֹאשׁ קִריָה קוֹדֶרֶת,

אֲדוֹן יְרוּשָׁלַיִם וְצִיּוֹן!

פירנצה, ז' בתמוז, תרצ"ד