יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה…

שמואל א', ט"ו, יח

Εἰμί δ’ἐγώ θεράπων μέν Ἐνυαλίσο ἄνακτα

Κ καὶ Μουσέων ἐρατὸν δῶρον ἐπιστάμενος

Αrchilochus

הִנְנִי נוֹשֵׂא־כֵּלָיו שֶׁל אֶנִּיאַלְיוּס הַמֶּלֶך;

שַׁי אָהוּב לִי נָתְנוּ מוּזוֹת: יָדַעתִּי נַגֵּן.

אַרכִילוֹכוֹס

כֵּן, גַּם אֲנִי חַיָּל וּמְשׁוֹרֵר!

הַיּוֹם אֶכתֹּב בָּעֵט - מָחָר אֶכתֹּב בַּחֶרֶב;

הַיּוֹם אֶכתֹּב בִּדְיוֹ – מָחָר אֶכתֹּב בְּדָם;

הַיּוֹם- עַל הַנְּיָר, מָחָר – עַל גֵּו אָדָם;

שָׁמַים נָתְנוּ הַסֵּפֶר וְהַחֶרֶב.

גּוֹרָל חָרַץ: חַיָּל וּמְשׁוֹרֵר.

נוֹרָא־הוֹד וְשַׂגִּיא שִׁיר מְשׁוֹרֵר:

בִּשׁחוֹר אוּדֵי־בָּתִּים, בְּלֹבֶן לַהַב־חֶרֶב,

בִּזהַב לַהֶבֶת־אֵשׁ, בְּאַרגְּמַן־הַדָּם,

בְּכֹחַל־כּוֹכָבִים נִרקַם חֲזוֹן אָדָם,

אֲשֶׁר מָחָר לְחֵרוּתוֹ יִלחַם - וְעֶרֶב

קְרָב בַּמַּחֲנֶה שִׁיר מְשׁוֹרֵר.

אַכזָר וָמָר הַקְּרָב הָאַחֲרוֹן,

עַל סַף מִדבַּר־בַּרזֶל, אֲשֶׁר שָׁמָיו עוֹפֶרֶת!

כְּאֵב פּוֹלֵחַ לֵב כְּחֶרֶב הָאוֹיֵב,

נוֹפֵל שָׁדוּד חַיָּל לְפַת־פְּדוּת רָעֵב,

וּמְדַמדֵּם בַּדָּם בִּתהוֹם־יֵאוּשׁ קוֹדֶרֶת:

מַמלֶכֶת־יִשׁמָעֵאל פֹּה בְּצִיּוֹן!

שְׁמַע קוֹלִי רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן!

נְטֵה שְׁמֵי־זָהָב עַל יְשִׁימוֹן־עוֹפֶרֶת,

קְרַע רִתּוּק־עַבדוּת, רְחַץ בְּדַם־אוֹיֵב

וְלֶחֶם־הַפְּדוּת פְּרֹס לְכָל רָעֵב.

שִׂים כֶּתֶר הַמַּלכוּת בְּרֹאשׁ קִריָה קוֹדֶרֶת,

אֲדוֹן יְרוּשָׁלַיִם וְצִיּוֹן!

פירנצה, ז' בתמוז, תרצ"ד