חֶמְדָּתִי, אִם בַּקֶּבֶר אַתְּ,
בְּקֶבֶר תִּשְׁכְּבִי אָפֵל,
וְאֵרֵד אָז אֵלַיִךְ אַט
וְדוּמָם לָךְ אֶטָּפֵל.
אֶשָׁקֵךְ, אֲחַבְּקֵךְ, אֶלְחָצֵךְ בְּחם,
קָרָה, דּוֹמֵמָה, מַלְבִּינָה!
אֶהֱמֶה, אֶבְכֶּה, אֲרַתֵּת דֹּם,
עַד אֶהְיֶה אַף־אָנִי בַּר־מִנָּן.
הַמֵּתִים יָקוּמוּ עִם חֲצוֹת־לֵיל,
בְּמַעְגָּל יְסוֹבְבוּ עַלִּיז,
אֲנַחְנוּ בַקֶּבֶר נִשָּׁאֵר, בַּצֵּל,
אִתָּךְ בָּאֱהָבִים אֶתְעַלֵּס.
הַמֵּתִים יָקוּמוּ. יוֹם־דִּין, זֶה הַיּוֹם
הוּא קוֹרְאָם לְעֹנֶג וּדְאָבָה;
אֲנַחְנוּ לֹא נַחְשֹׁשׁ כְּלוּם, וְדֹם
שְׁלֵוִים בַּקֶּבֶר נִשְׁכָּבָה.