עַל רֹאשׁ הָהָר אֶעֱמֹדָה

וּלְבָבִי כְּמוֹ בַחֲלוֹם.

“לוּ עוֹף הָיִיתִי קָטָן!”

אֲנִי נֶאֱנָח בְּלִי־תֹם.

לוּ סִיס הָיִיתִי וְעַפְתִּי

אֵלַיִךְ, יַלְדַּת־חֵן,

וְעַל מַשְׁקוֹף חַלּוֹן־בֵּיתֵךְ

לִי בָנִיתִי קֵן.

לוּ זָמִיר קָט הָיִיתִי –

אֵלַיִךְ עַפְתִּי אָז,

מֵעַל הַתִּרְזָה הִנְעַמְתִּי

לָךְ זְמִירוֹת בַּחֲלוֹם־שְׁנָת.

לוּ יוֹנָה פוֹתָה הָיִיתִי

וְעַפְתִּי לָךְ אֶל לֵב;

הֵן תֵּאהֲבִי יוֹנִים פּוֹתוֹת,

וּפוֹתֶה תְרַפְּאִי כְאֵב.