אַבָּא: לָמָה, קְטַנִי, בְּנִי הֶחָבִיב.
כָּכָה עָצֵב אַתָּה, לָמָה?
הַיֶלֶד: עָצֵב הִנְנִי, שֶהָאָבִיב
אֵינוֹ תָמִיד עַל אֲדָמָה…
אבּא: גַם הַחֹרֶף בְּנִי, הוּא יָפֶה
צֵא וּרְאֵה: הַפֶּלֶג קָפָא…
רִצְפַּת קֶרַח כָּל הַפָּלֶג!
גַם הַשֶלֶג, גַם הַשָלֶג,
זֶה הַקָרִיר וְהָרַךְ –
אִם לֹא לָבָן הוּא וָצַח?
הילד: אָכֵן גַם הַקֶרַח זַךְ הוּא,
גַם הַשֶלֶג רַךְ וָצַח הוּא;
אֲבָל צִיצִים, פְּרָחִים, זֵרִים –
לִי חֲסֵרִים! לִי חֲסֵרִים!
אַבָּא: פְּרָחִים תַּחְפֹּץ, בּוֹא נָא הֵנָה –
גַם אֶת זֶה לְךָ אֶתֵּנָה!
אֶל הַחַלוֹן, קְטַנִי, גֵש –
גִנָה שָם בִּשְבִילְךָ יֵש…
הילד: הוֹי, מָה רוֹאֶה אֲנִי, הוֹי!
גִנָה קְטַנָה שְתוּלָה פֹה!
כַּמָה פְרָחִים, כַּמָה צִיצִים
פֹּה מְשַׂגְשְׂגִים וּמְנִצִים!
אַבָּא חָבִיב, אַבָּא חָמִיד,
פְּרָחַי אֵלֶה יִחְיוּ תָמִיד?
אבּא: תָּמִיד? לֹא תָמִיד, כְּמוֹ פִרְחֵי הַקַיִץ,
כַּךְ גַם הַלָלוּ, הַלָלוּ –
פִּרְחֵי הַקַיִץ הֵם צָצִים וְנוֹבְלִים,
גַם אֵלֶה יִמַסוּ וְכָלוּ.