לוגו
רומנסה על דון בואסו
תרגום: רפאל אליעז
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

יוֹם שֵׁנִי הָיָה זֶה,

יוֹם שֵׁנִי שֶׁל פַּסְחָא,

נִלְחֲמוּ הַמָּאוּרִים

בְּכַרְמֵי אוֹלִיבָה.

אַי כַּרְמֵי אוֹלִיבָה

אַי שָׂדוֹת שֶׁל גְּרָנָה

כַּמָּה אַנְשֵׁי חַיִל

כְּבָר נָפְלוּ בַּשֶּׁבִי!


כַּמָּה אַנְשֵׁי חַיִל

מוּבָלִים לַשֶּׁבִי,

בֵּינֵיהֶם הוֹלֶכֶת

נַעֲרָה בַּת מֶלֶךְ.

מְצֻפָּה זָהָב הִיא,

עֲדוּיָה פְּנִינִים הִיא

לְמַעַן תִּרְאֶנָּה

הַמַּלְכָּה הַמָּאוּרִית.


קְחִי אוֹתָהּ, סֶנְיוֹרָה,

נַעֲרָה שְׁבוּיָה הִיא

אֵין בְּכָל אֶסְפַּנְיָה

עוֹד נָאָה כָּמוֹהָ.

קְחִי אוֹתָהּ, סֶנְיוֹרָה,

נַעֲרָה שְׁבוּיָה הִיא

כִּי בְּכָל גְּבוּלַיִךְ

אֵין כְּמוֹתָהּ לְחֶמֶד.


לֹא! אֵינִי רוֹצָה בָהּ

בִּשְׁבוּיָה בַת חֶמֶד,

כִּי צָעִיר הַמֶּלֶךְ

שֶׁמָּא יִתְאַהֵב בָּהּ.

לֹא! אֵינִי רוֹצָה בָהּ,

בִּיפַת-הַתֹּאַר

כִּי צָעִיר הַמֶּלֶךְ,

הַשְּׁבוּיָה תִשְׁבֵּהוּ.


שַׁלְּחִיהָ, סֶנְיוֹרָה,

לֶאֱפוֹת הַלֶּחֶם.

הַתַּנּוּר יִמְחֶה בָהּ

חֵן שֶׁלָּהּ וְיֹפִי.

שַׁלְּחִיהָ, סֶנְיוֹרָה,

לְכַבֵּס בַּנַּחַל.


שָׁם אָבוֹד יֹאבְדוּ לָהּ

יֹפִי צַח וְזֹהַר.


אֲרִיגִים שֶׁל צֶמֶר

הָעַלְמָה כּוֹבֶסֶת.

בַּגֶּשֶׁם, בַּשֶּׁלֶג

מַחֲוִירָה, נוֹבֶלֶת.

הָעַלְמָה כּוֹבֶסֶת,

הָעַלְמָה סוֹחֶטֶת

וּבְטֶרֶם בֹּקֶר

הַבַּדִּים פּוֹרֶשֶׂת.


עִם עֲלוֹת הַשַּׁחַר

קָם לוֹ דוֹן בּוּאֵסוֹ.

בְּאֶרֶץ הַמָּאוּרִים

רַעֲיָה חִפֵּשׂ לוֹ.

מְצָאָהּ כּוֹבֶסֶת

אֵצֶל הַמַּבּוּעַ.

— לְכִי מִשָּׁם, בַּת מָאוּרִים,

יְהוּדִיָּה, לְכִי לָךְ!

לְסוּסִי הָנִיחִי

מַיִם זַכִּים לִגְמֹעַ.


— סוּס שֶׁלְּךָ יָמוּת לוֹ

יַחַד עִם רוֹכְבֵהוּ!

לֹא אֲנִי בַּת מָאוּרִים

וִיהוּדִיָּה אֵינֶנִּי.

נוֹצְרִיָּה נוֹלַדְתִּי,

בַּשִּׁבְיָה נִלְקַחְתִּי.


מַה יָּפוֹת יָדַיִךְ

מַה קָּרִים הַמַּיִם!

עַלְמָתִי, נֵלֶךְ נָא,

עִמָּדִי תָּנוּסִי.

מַה יָּפוֹת יָדַיִךְ,

מַה זַּכִּים הַמַּיִם!

אִמְרִי כִּי תָּבוֹאִי

וְנֵלֵךְ בְּיַחַד.


— לְבַדִּי עִם גֶּבֶר

לֹא אֶמְצָא בִּי אֹמֶץ.

בֵּין הַרְרֵי חשֶׁךְ

חֲרָדָה תָּעִיר בִּי.


— בְּחַרְבִּי נִשְׁבַּעְתִּי,

חַרְבִּי הַמּוּפֶזֶת,

אִם לְרָעָה אֶגַּע בָּךְ,

בַּאֲחוֹתִי נָגַעְתִּי.


— בְּשִׂמְחָה הָיִיתִי

מִתְלַוָּה אֵלֶיךָ,

אַךְ בַּדֵּי הַצֶּמֶר

לֹא לִי, לַמַּלְכָּה הֵם.

אַבִּירִי, הַגִּידָה,

מָה אֶעֱשֶׂה בְּאֵלֶּה?


— שָׁשַׁר, זָהָב וּמֶשִׁי

נָשִׂימָה בְּכֵלֵינוּ.

כֻּתְנָה פְּשׁוּטָה וָכֶסֶף

הַשְׁלִיכִי אֶל הַנַּחַל.

עַלְמָתִי, אִמְרִי נָא,

מָה רִכְבָּה יָאָה לָךְ —

עַל אֻכָּף סוּסֵנוּ

אוֹ עַל עַכּוּזֵהוּ?

— הַכָּבוֹד תּוֹבֵעַ,

כִּי עַל עַכּוּזֵהוּ.


עַל סוּסוֹ רָכַב הוּא

מֵאָחוֹר יָשְׁבָה הִיא.

עַל שָׂדוֹת דָּהָרוּ,

מֶרְחָבִים נָגוֹלוּ,

מֶרְחַבְיָה מֻכֶּרֶת

וַתִּבְכֶּה כִּי מַר לָהּ.


— לָמָּה, יֵבְךְ הַפֶּרַח,

מַחְמָלִי, מַדּוּעַ?

רַעַם יִפְגְּעֵנִי

אִם אֲנִי אֶפְגַּע בָּךְ!


אַי כַרְמֵי אוֹלִיבָה!

אַי שָׂדוֹת שֶׁל גְרָנָה!

הַטִּירָה רָאִיתִי.

בָּהּ אֲנִי נוֹלַדְתִּי.

עֵת אָבִי הַמֶּלֶךְ

פֹּה נָטַע עֵץ זַיִת,

הוּא הָיָה שׁוֹתְלֵהוּ

וַאֲנִי תּוֹמְכָה בוֹ.

עֵת אִמִּי רָקְמָה לָהּ

וְתָפְרָה שְׂמָלוֹת לָהּ,

עוֹד קְטַנָּה הָיִיתִי,

מֶשִׁי דַק שָׁזַרְתִּי.

וְאָחִי בּוּאֵסוֹ

שׁוֹר הֵרִיץ בָּאָחוּ.


— פִּתְחִי, אִמִּי, הַשַּׁעַר,

כִּי תָבוֹא שִׂמְחָה בּוֹ.

לֹא כַּלָּה הֵבֵאתִי,

אֶת בִּתֵּךְ הֵבֵאתִי!


— לוּ כַּלָּה הֵבֵאתָ

תְּבֹרַךְ אֶצְלֵנוּ!

אַךְ אִם זוֹ בִּתִּי הִיא,

אֵי אֹדֶם פָּנֶיהָ?


— הוֹ, אִמִּי, מָה אֹדֶם

בִּי אַתְּ מְבַקֶּשֶׁת?

זֶה שָׁנִים לִי שֹבַע

לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי,

כִּי, צִמְחֵי הַמַּיִם

הָעוֹלִים בַּנַּחַל

בּוֹ סוּסִים גָּמָעוּ,

נְחָשִׁים זִמֵּרוּ.

רַק צִמְחֵי הַמַּיִם

הַמָּרִים מִלַּעַן,

שָׁם סוּסִים גָּמָעוּ,

נְחָשִׁים זִמֵּרוּ!


שְׁמֹר, אֵלִי, שָׁמְרֵנִי!

אֵם קְדוֹשָׁה, שִׁמְרִינִי!

אַי שָׂדוֹת שֶׁל גְרָנָה!

אַי כַּרְמֵי אוֹלִיבָה!