עִוֵּר מֵאֲסוֹנוֹת וּבֶכִי

מָה אֲבֵלִים יָמַי בְּבּוֹרְגוֹס!

זְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יָדַעְתִּי

וְלֹא אֶת שְׁקִיעָתָהּ רָאִיתִי

לוּלֵי שָׁקְדָה סֶנְיוֹרָה לַמְבְּרָה

אוֹיֶבֶת נִמְרָצָה קִשַּׁחַת

אֶת צָרוֹתַי לְהַזְכִּירֵנִי

כָּל בֹּקֶר עִם עֲלוֹת הַשַּׁחַר.

כְּדֵי שֶׁעַל בְּנִי אֶבְכֶּה עוֹד

וּמִדֵּי יוֹם אָמְנָם עוֹד פַּעַם

אֶל חַלּוֹנִי בָּאִים שְׁלִיחֶיהָ

וְשֶׁבַע אֲבָנִים יוֹרִים בִּי.