אִבְּן־עַמֶר, אִבְּן־עַמֶר,

מָאוּרִי בֶּן בְּנֵי מָאוּרִים,

הַיּוֹם בּוֹ אוֹר עוֹלָם רָאִיתָ

אוֹתוֹת מוֹפְתִים נִרְאוּ בָּאָרֶץ.

מֵימֵי הַיָּם שַׁלְוָה לָבָשׁוּ,

בָּהִיר עָלָה מְלוֹא הַיָּרֵחַ.

לֹא מָאוּרִי יַבִּיעַ שֶׁקֶר,

אִם בְּמַזָּל זֶה גָּח מֵרֶחֶם.

– סֶנְיוֹר, אֲפִלּוּ תַּהַרְגֵּנִי,

אֲנִי דְּבַר־שֶׁקֶר לֹא אַבִּיעַ.

– הֱיֵה בָּרוּךְ לִי, אִבְּן־עַמֶר,

עָנָהוּ בְּתוֹדָה הַמֶּלֶךְ.

הַגִּידָה, מָה הֵן הַטִּירוֹת שָׁם,

שֶׁכֹּה גְּבוֹהוֹת וְנוֹצְצוֹת הֵן?

– טִירָה אַחַת, זוֹ הִיא אַלְהַמְבְּרָה

וְהַמִּסְגָּד הִיא הָאַחֶרֶת.

כָּל הַשְּׁאָר הֵן אֲלִיחָארֶס,

קִירֹות, שֶׁהֵם מְלֶאכֶת־מַחְשֶׁבֶת.

בּוֹנָם הָיָה אֳמָן אִישׁ מָאוּרִי,

שֶׁשְּׂכַר יוֹמוֹ מֵאָה זָהָב נִתַּן לוֹ,

וְיוֹם בּוֹ הִתְבַּטֵּל הִפְסִיד הוּא

מֵאָה זָהָב וְעוֹד מָאתַיִם.

כְּתוֹם מְלַאכְתּוֹ צִוָּה הַמֶּלֶךְ,

שֶׁאֶת רֹאשׁוֹ מִיָּד יַתִּיזוּ,

לְבַל יַפְלִיא לִבְנוֹת כְּמוֹ אֵלֶּה

גַּם לְשַׁלִּיט אַנְדַלּוּסְיָה.

זֹו הַטִּירָה טוֹרֶס בֶּרְמֶחַס,

מִבְנֶה שֶׁעֵרֶךְ תּוֹעָפוֹת לוֹ.

הָלְאָה מִזֶּה “חֵנֵרָלִיפֶה”,

גַּן־נוֹי, שֶׁאֵין כְּמוֹתוֹ לְיֹפִי."

בְּשׂוֹם לֵבָב הִקְשִׁיב הַמֶּלֶךְ

וְאַחַר־כָּךְ פָּתַח וַיֹּאמֶר:

"אִלּוּ חָשְׁקָה נַפְשֵׁךְ, גְּרַנָּדָה,

לְאֵשֶׁת חֵיק אוֹתָךְ לָקַחְתִּי.

אֶת קוֹרְדוֹבָה וְאֶת סֶבִילְיָה

נֹותֵן הָיִיתִי לָךְ כְּמֹהַר."

– "מַלְכִּי, הֲרֵינִי נְשׂוּאָה.

לֹא אַלְמָנָה, כִּי נְשׂוּאָה,

אִישִׁי וַאֲדוֹנִי הַמָּאוּרִי

אַהֲבָה עַזָּה הוּא אוֹהֲבֵנִי."