הָהּ יֶרַח מַאי, יָמִים שֶׁל עֹנֶג,

עֵת יְלַטְּפוּ קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ,

וְהַדְּגָנִים בַּנִּיר יַשְׁבִּילוּ,

וּפִרְחֵי בַּר יִלְבַּשׁ הָאָחוּ,

וְעֶפְרוֹנִי יַנְעִים בְּזֶמֶר

וְהַזָּמִיר יָשִׁיב בְּרֶנֶן

וְהָעַלְמָה תָּשִׁיב לָעֶלֶם

בְּמִשְׂחֲקֵי דּוֹדִים וְעֶלֶס,

הַכֹּל הַכֹּל מִבִּלְעָדַי!

אֵין נֶפֶשׁ עֲצֵבָה מִמֶנִּי:

בָּדָד אֵשֵׁב בְּבֵית־הַכֶּלֶא,

בְּלִי דַּעַת אִם הֵאִיר הַבֹּקֶר,

בְּלִי דַּעַת אִם הֶחֱשִׁיךְ הַלַּיְלָה

אֶלָּא אִם כֵּן צִפּוֹר נֶחְמֶדֶת

תָּשִׁיר לִי בְּהַפְצִיעַ שַׁחַר.

אֶבוֹי, אֲבוֹי, צַיָּד יָרָה בָּהּ!

אֱלֹהַּ כִּגְמוּלוֹ יָשִׁיב לוֹ!