לֵאוּת שֶׁל נָחָשׁ לִפְנֵי שֶׁהִשִּׁיל אֶת עוֹרוֹ

מְרוֹקֶנֶת אוֹתִי מִתְּשׁוּקָה, אֲפִלּוּ מִבַּקָּשָׁה רָפָה

מְרוֹקֶנֶת אוֹתִי מִכַּעַס, מִקִּנְאָה, מְקֹצֶר רוּחַ

מִן הָאֱמֶת, מֵהַשֶּׁקֶר

אֲנִי מְנַחֵשׁ שֶׁזֹּאת הָעוֹנָה

שִׁלְהֵי דְּקַיְטָא.

אֵיזוֹ לֵאוּת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה.

וְהָעַצְבוּת הַזֹּאת עַל שֶׁהַהַצָּגָה עוֹמֶדֶת לְהִסְתַּיֵּם

וְהָעֲנָנִים שֶׁהִתְרַבּוּ יוֹרִידוּ אֶת הַמָּסָךְ.

הַאִם הַשָּׁנָה מֵתָה לִפְנֵי שֶׁהִיא נוֹלֶדֶת?

הֲלֹא הַדַּעַת נוֹתֶנֶת שֶׁלַּזְּמַן אֵין תְּחִלָּה וְאֵין תִּכְלָה.

הַאִם הַדַּעַת רַק חוֹשֶׁבֶת לָדַעַת

וְהַיָּמִים הַנּוֹרָאִים מְמַשְׁמְשִׁים וּבָאִים?

פַּעַם יָדַעְתִּי לַעֲשׂוֹת שִׁיר מֵהַיָּמִים הַנּוֹרָאִים.

הָאוֹר עִוֵּר וְהָרֵיקוּת פּוֹעֶרֶת אֶת רַחְמָהּ.