וְהַשֶּׁקֶט בָּשֵל לְאִטּוֹ

בְּלִבּוֹ שֶׁל אִכָּר לְעֵת עֶרֶב.

הוּא נוֹשֵׂא הַלֵּאוּת אֶל בֵּיתוֹ,

כְּלוֹחֵם בְּשׁוּבוֹ – אֶת הַחֶרֶב.

לוּא נָתְנוּ לוֹ לָנוּחַ בְּצֵל

הִרְהוּרֵי הַקָּמָה הַשּׁוֹקֶקֶת!

שֶׁאִם לֹא הִכְרִיעוֹ הַבַּרְזֶל,

יַכְרִיעֶנּוּ פֹּה הֹלֶם הַשֶּׁקֶט.

כִּי נָדַם פִּזְמוֹנוֹ הַמַּקְנִיט

שֶׁל מַגָּל מִתְהַפֵּךְ וּמַצְרִיחַ.

רַק כּוֹכָב יִתְקָרֵב וְיַבִּיט

אֶל כִּפַּת הֶחָצִיר וְיָרִיחַ.

וְהָעֶרֶב מָלֵא כְּמוֹ שָׁד

מְנֻמְנָם בֵּין תִּינֹקֶת וְקַיִץ,

וְהַסַּהַר עוֹבֵר כַּחֲשָׁד

וְטוֹבֵעַ בִּכְחוֹל עַד קַרְנַיִם.

וַאֲזַי מִתְאָרְכִים הַצְּלָלִים

וְרָצִים מִנִּי פֶּתַח אֶל פֶּתַח –

לְהַחֲרִיד מֵרִבְצָם אֱוִילִים,

הַחוֹלְמִים שֶׁהֶחְכִּימוּ לְפֶתַע.