הִיא:

מֵעֶרֶב וְעַד אוֹר

תַּחֲנוּן לִי חֲרִישִׁי:

שֶׁאֱלֹהִים יִשְׁמֹר

שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי.

הֵן קְשֵׁה־יוֹם אֲהוּבִי,

נְבוֹן תְּנוּעָה וָעַיִן,

וְאֵין עַל כָּל סְבִיבִי

חֲמוֹר כָּמוֹהוּ, אָיִן!

הוּא בִּנְתִיבַת בְּשָׂמִים

הוֹלֵךְ טָעוּן כַּדַּיִם.

וּבִנְתִיבַת בְּשָׂמִים

נוֹטְפוֹת טִפּוֹת שֶׁל מַיִם.

קִבֵּל לוֹ אֶת הַדִּין

שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי.

מִתּוֹךְ לִבּוֹ יַקְרִין

רַק נֹהַם חֲרִישִׁי

הוּא:

וְאַתְּ, סוּסָה שֶׁלִּי,

צְחֹרָה וַאֲבִיבִית,

וְאַתְּ עָלַי מִשְׁלִי

מִבֹּקֶר עַד עַרְבִית.

אִם לַקָּצִיר דּוֹהֶרֶת,

אוֹ שָׁבָה מִקָּצִיר –

אַתְּ לִי מַתְּנַת תִּפְאֶרֶת

וְגַאֲוַת הַבְּעִיר.

עֵת גִּבְעוֹלֵי חָצִיר

נוֹשְׁרִים מֵעֶגְלָתֵךְ,

בְּעֹנֶג וּבְשִׁיר

אֲנִי לוֹקְטָם לַחֵךְ.

לְצִמְאוֹנֵךְ הַמַּיִם

אֶשָּׂא בְּנֹעַם־עֹל,

הֵן לָךְ הֵם הַכַּדַּיִם

וְלִי נִדְבַת גִּבְעוֹל.