| תאריך | היסטוריה פלסטינית | אירועים הקשורים להיסטוריה הפלסטינית |
|---|---|---|
| 637–635} | השבטים הערביים כובשים את ירושלים מידי הביזנטים והופכים את פלך פלסטינה פרימה לג’וּנְד (מחוז צבאי) של פלסטין; ערביזציה ואסלאמיזציה של האזור | |
| 641 | הערבים כובשים את מצרים הביזנטית | |
| 661 | מועאווייה, מייסד שושלת אומיה, מכריז על עצמו ח’ליף בירושלים, ודמשק בירתו | |
| 705–685 | הח’ליף עבד אל־מַלִכּ בונה את מבנה כיפת הסלע כדי להדגיש את קדושתה של העיר, מתוך התנגדות ליריבו, השולט על מכה ומדינה | |
| 705–715 | בנו וליד בונה את מסגד אל־אקסא בירושלים | |
| 715–717 | סוליימאן, ח’ליף אומיה השביעי, בונה את רמלה ומתיישב בה | |
| 1095 | המלומד המפורסם אבו תמיד אל־רַזאלי מאקדמיית ניזאמייה בבגדד מתיישב בירושלים ומתחיל לכתוב את ספרו ‘החייאת מדע הדת’, אחד המפעלים הגדולים של התיאולוגיה האסלאמית | |
| 1099–1187 | הצלבנים פולשים לארץ ומקימים את הממלכה הלטינית בירושלים; נעשה טבח באוכלוסייה הערבית והיהודית של הטריטוריה. | |
| 1187 | סלאח א־דין חוור וכובש את ירושלים ומייסד שושלת אסלאמית חדשה; השושלת האיובית שולטת על חלק מהאזור | |
| 1260 | בקרב עין גַא’לוּת (מעיין חרוד) מנצחים הממלוכים, שבאו ממצרים, את שבטי הנודדים המונגוליים של הוּלַגוּ (נכדו של ג’ינגיס חאן) ומתגברים על ביצורי הצלבנים שנותרו | |
| 1260–1515 | הכת הצבאית הממלוכית מדיחה את השושלת האיובית והאזור נתון עתה בשליטת הסולטאנים הממלוכיים | |
| 1520–1566 | סוליימאן ‘המפואר’ בונה חומה סביב העיר העתיקה של ירושלים | הארץ נכללת, בהפסקות אחדות, בתחום האימפריה בתורכית־עותמאנית |
| 1750–1775 | דהאר אל־עומר מצליח להרחיב את שלטונו מן הגליל על חלקים ניכרים של הארץ (להוציא אזור ירושלים ודרומה לה) | |
| 1798–1799 | נפוליאון כובש את הארץ ושולט על מרביתה | |
| 1799 | אחמד אל-ג’זאר, מושל עכו, הודף את צבא צרפת ומשתלט על מרבית הטריטוריה, כולל אזור הגליל | |
| 1808 | מרד מוסלמי פורץ בירושלים נגד המושל העות’מאני; תוספת כוח למשפחות המקומיות | |
| 1821 | הנוצרים בירושלים מחויבים ללבוש כחול ולכסות את ראשם בשחור | ביוון פורץ מרד נגד השלטון העות’מאני, יוונים נוצרים טובחים במוסלמים; מתיחות בין-דתית משתררת בכל רחבי האימפריה |
| 1825 | בירושלים ובאזור פורצת התקוממות כנגד מוסטפא פאשא הוואלי של דמשק, כפריים ועירוניים, מוסלמים ונוצרים משתפים פעולה ומגרשים את העותמאנים; נכבדי ירושלים שולטים בעיר ומשפחת אבו גוש שולטת באזור הכפרי. | |
| 1826 | ניסיונותיהם של העות’מאנים להכניע את תושבי ירושלים נכשלים | הצבא העות’מאני מאורגן מחדש ופורץ מרד היניצ’רים |
| 1830–1831 | איבראהים פאשא, בנו של מושל מצרים המורד מוחמד עלי, כובש את הארץ ואת סוריה כולה מידי העות'מאנים ומכונן ממשל מרכזי חזק | |
| 1834 | באזור פורץ מרד נרחב נגד המצרים, שמתמקד במשולש ירושלים־שכם־חברון | |
| 1839 | מוכרזת תכנית ארגון מחדש באימפריה העות'מאנית | |
| 1840 | המצרים נסוגים והעות'מאנים שבים | |
| 1854–1856 | מתחוללת מלחמת קרים | |
| 1856 | באימפריה העות'מאנית מונהגת רפורמה נרחבת יותר מאשר ב־1839, ובעקבותיה חלים שינויים בחכירת אדמות | |
| 1860–1861 | נבעים בקיעים בין־עדתיים בלבנון ובסוריה | |
| 1861–1865 | בארצות הברית מתנהלת מלחמת אזרחים | |
| 1863 | עיריית ירושלים מוקמת על פי החוק העות'מאני, גרעין ראשון של ממשל מקומי מודרני | |
| 1868–1875 | נחקק הקודקס האזרחי העות'מאני; נפתחת תעלת סואץ | |
| 1874 | ארגון מנהלי ועצמאות גוברת לסנג'ק ירושלים, גבולותיו מוגדרים מחדש וכוללים את כל 'דרום הארץ' (חיפה, באר שבע, עזה, בית לחם ויפו) | |
| 1876 | נחקקת חוקה עות'מאנית | |
| 1878 | נוסדת פתח תקווה, המושבה היהודית הראשונה בארץ | |
| 1881–1882 | במזרח אירופה נערכים פוגרומים ביהודים; במצרים פורץ מרד נגד הכובשים הבריטים | |
| 1891 | אחד העם (אשר גינזברג) מפרסם את מאמרו 'אמת מארץ ישראל' שבו הוא מזהיר את אחיו היהודים מפני הסכנה בהתעלמות מרגשות הערבים החיים בארץ | |
| 1892 | סניפים מקומיים של הבנק הצרפתי הבינלאומי 'קרֶדי ליונֶה' נפתחים ביפו ובירושלים ומסייעים בהתפתחות פעילות כלכלית בינלאומית | |
| 1897 | הקונגרס הציוני הראשון מכריז על 'תכנית באזל': יישוב מחודש של העם היהודי ב'ארץ ישראל' והקמת ההסתדרות הציונית העולמית | |
| 1899–1902 | נוצרת מתיחות בין ערבים ליהודים לאחר שהיהודים רכשו שטחי קרקע גדולים באזור טבריה | |
| 1904–1914 | גל שני של הגירה יהודית; היהודים דורשים עבודה עברית בלבדית במושבות היהודיות ובמפעלים שהציונים מממנים | |
| 1905 | נג'יב עאזורי מפרסם את ספרו Le reveil de la nation arabe ('התעוררות האומה הערבית'), ובו הוא מנבא את הקונפליקט שיתפתח בין התנועה הלאומית הערבית לזו היהודית על השליטה באזור | |
| 1907 | יצחק אפשטיין, מורה לעברית בגליל, מפרסם בעיתון 'השילוח' מאמר המזהיר את המתיישבים הציוניים שעקירת האריסים הערביים מהקרקע שהם יושבים עליה תגרום לשנאה נגד ההתיישבות ולהתגבשות תודעה ערבית משותפת נגד היישוב היהודי | |
| 1908 | בחיפה רואה אור העיתון הפלסטיני הראשון, 'אל־כרמל', שמטרתו העיקרית מאבק בהעברת אדמות מבעלות ערבים לבעלות יהודים; נציגים פלסטיניים שנבחרו לפרלמנט העות'מאני מזהירים מפי 'ייהוד' הארץ; מתיחות חוזרת ונשנית בין ערבים ליהודים | מהפכת התורכים הצעירים באיסטנבול |
| 1911 | העיתון הפלסטיני 'פלסטין' רואה אור לראשונה ביפו | |
| 1914 | פורצת מלחמת העולם הראשונה | |
| 1915–1916 | תכתובת בין הנציב העליון הבריטי במצרים (הנרי מק־מהון) ובין השריף חוסיין ממכה מובילה להסכם על ייסוד ממלכה ערבית במזרח התיכון בתמורה למרד צבאי ערבי נגד העות'מאנים; השריף חוסיין עומד על הכללת פלסטין בממלכה הערבית; הבריטים מסרבים להתחייב | |
| 1916 | נחתם הסכם אנגלי־צרפתי־רוסי סודי לחלוקת המחוזות העות'מאניים במזרח התיכון ('הסכם סייקס־פיקו') | |
| יוני 1916 | חוסיין מכריז על עצמאות הערבים ועל מרד בעות'מאנים | |
| 1917 | כוחות עות'מאניים בירושלים נכנעים לפני כוחות בריטיים | מתפרסמת הצהרת בלפור: הבריטים תומכים בייסוד בית לאומי יהודי בפלשתינה |
| 1918 | הבריטים כובשים את הארץ ומכוננים בה ממשל צבאי | מלחמת העולם הראשונה מסתיימת; נחתם חוזה ורסיי ומאושרת אמנת חבר הלאומים; בקונגרס ערבי (סורי) כללי בהשתתפות פלסטינים ידועים, שנערך בדמשק, נדחית הצהרת בלפור ומתקבלת התפיסה שפלסטין היא בעצם דרום סוריה |
| 1919 | מוקמים המועדון הספרותי הערבי והמועדון הערבי לשם הפצת הלאומנות הערבית; הבריטים ממנים את כאמל אל־חוסייני למופתי הגדול של ירושלים; נוצרת הייררכיה מוסלמית חדשה במקום המרכז באיסטנבול | |
| 1919–1920 | אגודות מוסלמיות־נוצריות מתארגנות ספונטנית ברחבי הארץ במחאה על הצהרת בלפור ומכריזות שהארץ היא חלק מסוריה | |
| 1920 | מורדים ערביים תוקפים שני יישובים יהודיים בצפון הארץ כחלק מן התסיסה שמתחוללת בקרב הערבים בסוריה נגד הצרפתים הכרזתו של פייסל על עצמאות סוריה ועל עצמו כמלך מתסיסה את האוכלוסייה הערבית בארץ; פורצות מהומות בירושלים וביפו (בעקבות חגיגות נבי מוסא); הבריטים מדיחים את מוסא כאזם אל־חוסייני, ראש עיריית ירושלים, וממנים במקומו את רארֶב א־נשאשיבי הקונגרס הלאומי הפלסטיני הראשון ('הסורי־ערבי השלישי') מתכנס בחיפה, והוא מורכב מנציגי אגודות מוסלמיות־נוצריות ונכבדים אחרים; הקונגרס בוחר בוועד הפועל הערבי,והבריטים מכירים בו דה־פקטו כהנהגה הפוליטית וכנציגה של הקהילה הערבית בארץ; הקונגרס דורש מבריטניה להכיר בו דה־יוּרֶה כנציג האוכלוסייה הערבית הפלסטינית, וכן הוא דורש עצמאות לערביי הארץ והפסקה מיידית של הגירת יהודים ושל רכישת אדמות על ידם |
פייסל מכריז על עצמאות סוריה ועל עצמו כמלך; כוחות של צבא צרפת מדכאים את המרד בוועידת השלום בסן רמו מקבלת בריטניה את המנדט על פלשתינה |
| 1921 | כאמל אל־חוסייני מת פורצות מהומות ביפו; ערבים רוצחים 46 יהודים; ועדת חקירה בריטית תולה את המהומות בחששם של הערבים מפני העלייה הגוברת של יהודים; חאג' אמין אל־חוסייני מתמנה למופתי של ירושלים והנציב העליון הרברט סמואל מעניק לו חנינה | האמיר עבדאללה מגיע ל'עבר הירדן' והבריטים ממנים אותו לשליט תחת חסותם |
| 1922 | קמה המועצה המוסלמית העליונה, הממלאת את החלל שנוצר עם סילוק השלטון האסלאמי־עות'מאני; חאג' אמין אל־חוסייני נבחר לנשיא המועצה בריטניה מפרסמת 'ספר לבן' המבהיר כי רק חלק מפלשתינה ייחשב לבית לאומי יהודי, מזרח הארץ מוּצא מכלל המנדט והופך ל'עבר הירדן' תחת שלטונו של עבדאללה אבן חוסיין |
|
| 1925 | קמה אגודת העובדים הפלסטיניים (paws), תנועת איגוד מקצועי מתונה בראשותו של סאמי טהא; הסיעה החוסיינית מובסת בבחירות למועצה המוסלמית העליונה; חאג' אמין אל־חוסייני ממשיך לשמש נשיאה בלחצם של הבריטים | |
| 1927 | בחירות מוניציפליות מסתיימות בניצחון מוחץ של האופוזיציה בראשות נשאשיבי | |
| 1929 | מהומות נגד יהודים בכל הארץ, רבים מאנשי הקהילות הלא־ציוניות בחברון ובצפת נטבחים, בעקבות שמועות בדבר כוונות היהודים להשתלט על הכותל המערבי; קונגרס הנשים הערביות בירושלים מאשר עמדות לאומניות קיצוניות | |
| 1930 | דוחות ועדת שו וועדת הופ־סימפסון על הסיבות למהומות מביאים לפרסום 'הספר הלבן' של פספילד, ובו ניסיון ראשון של הבריטים לצמצם את מחויבותם שניתנה בהצהרת בלפור; משפחת עבד אל־חמיד שומאן מייסדת את 'הבנק הערבי', המתחרה בבנק ברקליס | |
| 1931 | קונגרס פאן־אסלאמי נערך בירושלים בהשתתפות 145 נציגים מהעולם המוסלמי ומחזק את מעמדו של חאג' אמין אל־חוסייני כמנהיג אסלאמי | |
| 1932 | קונגרס לאומי של נוער ערבי מתכנס ביפו קמה המפלגה הפוליטית הפלסטינית המודרנית הראשונה, האסתיקלאל ('עצמאות'), המבטאת מגמות של חילון וערביזציה של התנועה הלאומית הפלסטינית; יתר המפלגות דגלו באידיאולוגיה פאן־אסלאמית חזקה והחייאת רעיון ארץ ישראל; קמות מפלגות נוספות המבוססות על משפחות, כגון 'המפלגה הפלסטינית הערבית' (החוסיינים), 'מפלגת ההגנה הלאומית' (האופוזיציה, או הנשאשיבים), 'מפלגת הרפורמה' (הח'אלדים), 'הגוש הלאומי' (הסלאחים) ו'מפלגת הנוער' (החוסיינים) |
|
| 1933 | נוסד הבנק החקלאי הערבי לשם מתן הלוואות לפלאחים (משנות ה־40 הוא נקרא 'בנק האומה הערבית') בן גוריון מתמנה ליושב ראש הסוכנות היהודית ויוזם פגישות עם כמה מנהיגים פלסטיניים (מוסא אל־עלמי, עאוני עבד אל־האדי וג'ורג' אנטוניוס), בניסיון למצוא פשרה בין הדרישות המנוגדות של שתי התנועות הלאומיות, הניסיון לא עולה יפה הוועד הפועל הערבי מכריז על שביתה כללית והפגנות המונים נערכות בערים הגדולות; המחאה מופנית אך ורק נגד השלטון הבריטי, בתביעה לעצמאות, הפסקה מיידית של הגירת יהודים ושל רכישת קרקעות על ידם, והקמת ממשל עצמאי המבוסס על ייצוג יחסי של הקהילות; כוחות משטרה וצבא בריטיים מדכאים את תנועת המחאה |
|
| 1935 | שייח' עז א־דין אל־קסאם, מטיף דת אסלאמי קיצוני שקרא לג'יהאד נגד היהודים והבריטים ועמד בראש קבוצת גרילה קטנה, נהרג בידי כוחות בריטיים ב־21 בנובמבר | |
| 1936 | בעקבות היתקלויות קלות עם יהודים מוקמות ועדות לאומיות פלסטיניות בכל הערים ובכמה כפרים; הוועדה הירושלמית מאמצת את הסיסמה 'אין מיסוי ללא ייצוג'. מנהיגים מקומיים קוראים לשביתה כללית, והשבאב כופים אותה בכוח; כל המפלגות והארגונים הערביים מתמזגים בוועד הערבי העליון בהנהגת חאג' אמיץ אל־חוסייני; גלי אלימות שוטפים את הארץ, והבריטים מאבדים את השליטה על מרבית הארץ על אף תגבור כוחותיהם; המרד הערבי הגדול פורץ קצין סורי, פאוזי אל־קאוקג'י, נכנס לארץ בראש מתנדבים מסוריה ועיראק כדי לנהל לוחמת גרילה נגד הבריטים אחרי אבדן השליטה על השביתה נענה הוועד הערבי העליון לקריאת מדינות ערב להפסיק את השביתה הכללית בת 175 הימים, שהתישה את הכלכלה הערבית | שביתה כללית בת 45 יום פורצת בסוריה נגד השלטון הצרפתי; הצרפתים מבטיחים לשקול הענקת עצמאות |
| 1937 | ועדת פיל מפרסמת את הדוח שלה, הממליץ על חלוקת הארץ למדינה יהודית, למדינה ערבית שתהא מחוברת לעבר הירדן ולמובלעות בריטיות; שני הצדדים דוחים את ההצעה; המרד הערבי מתחדש מושל מחוז נצרת נרצח בידי פלסטינים; הבריטים מוציאים את הוועד הערבי העליון וארגונים פוליטיים ערביים אחרים אל מחוץ לחוק; חמישה מנהיגים מוגלים לאיי סיישל, מאתיים נאסרים; חאג' אמין אל־חוסייני נמלט ללבנון |
|
| 1938 | ההתקוממות והאמצעים שננקטים נגדה מחריפים; אלפי פלאחים מצטרפים לכוחות הגרילה המורדים; חאג' אמין אל־חוסייני מקים בדמשק את הוועדה המרכזית של 'הג'יהאד הלאומי' ואת מועצת המרד מורדים כפריים שולטים ברוב ערי פנים הארץ, בהן שכם, חברון, ראמאללה, טבריה ובאר שבע, ואפילו בחלקים של יפו וירושלים שבין החומות; משפחות אמידות עוזבות את הארץ; מנהיגי אופוזיציה מארגנים ומממנים 'חבורות שלום' למלחמה בקבוצות מורדים ולהגנה על כפרים וסביבותיהם; מלחמת אזרחים פורצת בקרב הערבים הבריטים מטילים שלטון צבאי על כל הארץ; תגבורות מגיעות מבריטניה; לחץ צבאי על אזורי ההר; חיילים בריטיים משתלטים מחדש על העיר העתיקה של ירושלים; קבוצות גרילה מתפרקות ומנהיגיהן בורחים, נרצחים או נלכדים ועדת חלוקה (ועדת ווּדהֶד) מכריזה שתכנית החלוקה של ועדת פיל "אינה מעשית" ומציעה לכנס ועידה ערבית־יהודית־בריטית לפתרון בעיית פלשתינה; מנהיגים פלסטיניים גולים משתחררים | נוצר שיתוף פעולה הדוק בין הארגון המעין־צבאי של הזרם היהודי המרכזי ('הגנה') ובין כוחות בריטיים; קולונל צ'רלז וינגייט מאמן יחידות משותפות לדיכוי מרידות ועומד בראשן |
| 1939 | כינוס ועידת לונדון; השיחות מסתיימות בלא שנחתם הסכם; מלקולם מקדונלד, שר המושבות, מכריז על מדיניות חדשה בפלשתינה ('הספר הלבן של 1939'): לאחר תקופת מעבר של עשר שנים תקום מדינה פלסטינית עצמאית מאוחדת (כלומר, תחת שלטון ערבי), הגירת היהודים תוגבל ויונפקו 75,000 אשרות כניסה בלבד בחמש השנים הבאות, הגבלות כבדות מוטלות על רכישת קרקעות על ידי יהודים; הבריטים נסוגים נסיגה דה־פקטו מהצהרת בלפור; בית הנבחרים מאשר את המדיניות החדשה | ג'ורג' אנטוניוס מפרסם את 'ההתעוררות הערבית', ספר ההיסטוריה השלם הראשון של התנועה הלאומית הערבית מלחמת העולם השנייה פורצת |
| 1940 | מתפרסמות תקנות להעברת קרקעות, המגבילות רכישות קרקע על ידי יהודים; המכירות נמשכות דה־פקטו | |
| 1941 | שגשוג כלכלי פוקד את הארץ; מוקמים 'קונגרס העובדים' ואיגוד סקציית העובדים הערביים, שניהם נתונים להשפעת הקומוניסטים | מוקמות יחידות מחץ יהודיות (פלמ"ח) גרמניה פולשת לברית המועצות; כוח צבא בריטי, בסיוע סוכנים יהודיים, נשלח להפיל את השלטון הפרו־גרמני בעיראק ארצות הברית מצטרפת למלחמת העולם השנייה |
| 1942 | בעקבות ועידה שהתכנסה בשכם חל פילוג באגודת העובדים הפלסטיניים (paws); מתארגנת פדרציה של איגודים מקצועיים ערביים בהנהגת הקומוניסטים; ביולי, חאג' אמין אל־חוסייני משדר מ'רדיו ברלין' דברי תעמולה נאציים המופנים למזרח התיכון, צפון אפריקה והודו (עד סוף 1944) | 'ועדת בילטמור' מתכנסת בניו יורק, בן־גוריון מכריז על מדיניות שמטרתה להקים 'Jewish commonwealth' לאלתר (הכוונה היא למדינה יהודית עצמאית) ולהבאתם של שני מיליון יהודים לארץ; תחילת המוּדעוּת להיקף השואה |
| 1944 | הקרן הלאומית הערבית חוזרת לפעול; מועצת מנהלים חדשה תופסת את מקומם של תומכי חאג' אמין אל־חוסייני | אצ״ל ('הארגון') מכריז על מרד אנטי־קולוניאלי בבריטים |
| 1945 | הליגה של מדינות ערב מאמצת את העניין הפלסטיני בעדיפות גבוהה (מסע תעמולה נרחב כנגד הגירת יהודים ומכירת קרקעות) נימר אל־האוַורי מייסד ביפו את 'נג'אדה', ארגון מעין־צבאי שר החוץ הבריטי ארנסט בווין מצהיר על מדיניות חדשה; מוצע להקים ועדת חקירה אנגלית־אמריקנית הוועד הערבי העליון מתארגן מחדש | מסתיימת מלחמת העולם השנייה; נותרים מיליוני עקורים, בהם מאות אלפי פליטי שואה יהודיים; הליגה הערבית מתארגנת; ההנהגה היהודית מחליטה על מדיניות של שיגור ספינות מעפילים 'בלתי חוקיים' לארץ ה'הגנה' מכריזה על 'מרי יהודי' נגד הבריטים; היא נושאת ונותנת עם ארגונים יהודיים מחתרתיים אחרים על תיאום פעולה ביניהם |
| 1946 | ג'מאל אל־חוסייני מורשה לשוב לארץ, הוא נוטל את השליטה על הוועד הערבי העליון שאורגן מחדש; הליגה הערבית מכריזה על חרם של מדינות ערב על הסחר עם הקהילה היהודית בפלשתינה ועדת החקירה האנגלית־אמריקנית ממליצה על כינון מדינה דו־לאומית, על התרת כניסתם המיידית של 150,000 מהגרים, ועל ביטול התקנות להעברת קרקעות משנת 1940; מוקם ארגון מעין־צבאי שני, ה'פוּתוּוה', בראשותו של ג'מאל אל־חוסייני חאג' אמין אל־חוסייני מגיע למצרים בניסיון להחזיר לעצמו את השליטה על הפלסטינים; ניסיון נוסף של הליגה הערבית לאחד את המנהיגות, תוך החייאת הוועד הפועל הערבי; בוועידת הליגה הערבית בלודאן (סוריה) מתקבלת החלטה סודית להפעיל את נשק הנפט; המחתרות היהודיות פועלות ברחבי הארץ, בעיקר נגד מטרות של הבריטים ונגד התשתיות (מסילות ברזל וגשרים); אצ״ל מפוצץ את המשרד הראשי של המִנהל הבריטי (ששכן באגף של מלון המלך דוד בירושלים) |
עבר הירדן זוכה בעצמאות מידי בריטניה |
| 1946–1947 | עוד ועידה בלונדון; בריטניה מגישה תכנית של אוטונומיה מחוזית המבוססת על חלוקת הארץ לפרובינציה יהודית וערבית; בישיבה הראשונה משתתפות רק מדינות ערב; בישיבה השנייה משתתפות משלחות פלסטיניות וגם משלחת יהודית לא רשמית; הערבים דורשים מדינה מאוחדת שבה ישלוט הרוב; הוועידה מסתיימת ללא תוצאות | |
| 1947 | בווין מניח את בעיית פלשתינה לפני האו״ם; ועדה מיוחדת של האו״ם (unscop) נשלחת לפלשתינה; הוועד הפועל הערבי מחרים את ישיבות הוועדה למרות השתתפותן של המדינות הערביות דוח ועדת unscop מתפרסם; הרוב ממליץ על חלוקת הארץ, המיעוט מצדד בפדרציה | בכינוסי הליגה הערבית בעליי ובסוּפַר (לבנון) דנים בנקיטת אמצעים צבאיים למניעת יישום תכנית החלוקה |
29 בנובמבר 1947 |
הפלסטינים ומדינות ערב דוחים את החלוקה; הציונים מקבלים אותה | העצרת הכללית של האו״ם מקבלת את ההחלטה 181, הממליצה על הקמת מדינה יהודית ומדינה ערבית בפלשתינה, תוך איחוד כלכלי ביניהן ובינאום אזור ירושלים |
| 1948 | הוועד הערבי העליון מכריז על שביתה כללית, המסמנת את תחילת מעשי האיבה האלימים בין ערבים ליהודים; מלחמה בין־קהילתית פורצת בארץ עבד אל־קאדר אל־חוסייני חוזר ארצה ומכריז על עצמו בשם חאג' אמין אל־חוסייני כמפקד ראשי של הכוחות הפלסטיניים באזור ירושלים הליגה הערבית מתכנסת בקהיר ומחליטה לכונן חיל משלוח מורכב ממתנדבים בפיקודו של פאוזי אל־קאוקג'י יחידות חיילים בלתי סדירים של צבא המשלוח מגיעים לצפון הארץ בינואר בני המעמד הבינוני והעליון בקרב הערבים נוטשים את הערים הגדולות ותושביהם של כפרים שכבשו הכוחות היהודיים במישור החוף בורחים פאוזי אל־קאוקג'י מקים את מפקדתו באזור שכם־ג'נין; חיילים בלתי סדירים של חיל המשלוח מגיעים ליפו, חיפה וירושלים; החיילים הערביים הבלתי סדירים נוחלים ניצחונות חשובים במאבקים על צירי התנועה; הכבישים הראשיים של הארץ חסומים; שיירות ליחיעם, גוש עציון, חולדה ונבי דניאל מושמדות; ירושלים היהודית במצור ניצחונות לכוחות היהודיים הניצבים מול חיל המשלוח בצפון; במרס היהודים כובשים והורסים כפרים ערביים במישור החוף, בהם אבו כביר וג'בליה; במרס־אפריל מגיעים מתנדבים ממצרים וצפון אפריקה ולוחמים בנגב; בראשית אפריל מנוסחת תכנית ד', שמטרתה לאבטח יישובים יהודיים ולפתוח צירי תנועה המובילים אליהם גם מחוץ לשטחים שהוקצו למדינה היהודית, וכן להרוס יישובים ערביים ולגרש את תושביהם אם יש צורך בכך מסיבות ביטחון באפריל, עבד אל־קאדר אל־חוסייני נהרג בהתקפת נגד של כוחות יהודיים על הכפר קסטל, השולט על הדרך לירושלים; דמורליזציה קשה בקרב הכוחות הפלסטיניים הבלתי סדירים; נערך טבח בכפר דיר יאסין, כ־120 כפריים הרוגים; ההנהגה הפלסטינית מנסה לבלום את בריחת הפלסטינים מהארץ; הוועד הערבי העליון קורא לפלסטינים לא לעזוב קאוקג'י נסוג ממשמר העמק לאחר התקפת נגד של היהודים שבה חיל המשלוח מובס; כוחות יהודיים משתלטים על טבריה וחיפה ועל ערים וכפרים נוספים; האוכלוסייה הערבית בורחת או מגורשת; יפו במצור; נערך טבח בשיירה יהודית שהיתה בדרכה לקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית נמשך הקרב על יפו; יחידה של חיל המשלוח מתגברת את מגיניה; רוב היישובים הערביים הסמוכים לירושלים המערבית נכבשים על ידי כוחות יהודיים ותושביהם מגורשים במאי, כוחות יהודיים כובשים את צפת ואת העורף הכפרי שלה; יפו נכנעת לאחר שרוב אוכלוסייתה המוסלמית עזבה; היישובים היהודיים שנותרו בגוש עציון נכנעים ללגיון הערבי המנדט הבריטי בא לידי סיום באמצע מאי; בן גוריון מכריז על הקמת מדינת ישראל; כוחות מצריים סדירים חוצים את הגבול ונכנסים לארץ; כוחות הלגיון הערבי של עבר הירדן חוצים את נהר הירדן מערבה; צבא סוריה מתקרב לגבול ועומד לחצותו; מלחמת 1948 פורצת ב־15 במאי קרבות עזים ניטשים בין הכוחות הערביים המתקדמים לבין כוחות ישראליים; מרבית הכפרים הערביים מפונים בעקבות תנועת הכוחות; ביוני נכנסת לתוקפה ההפוגה הראשונה (30 יום); ברנדוט מגיש את תכנית השלום הראשונה שלו וכל הצדדים דוחים אותה ביוני, ישראל מחליטה שלא להתיר לערבים לשוב לכפרים המפונים; במאי ויוני, נוצרים מחנות פליטים ברצועת עזה, בשטחים שבשליטת הלגיון הערבי ובלבנון ביולי, ההפוגה הראשונה מסתיימת; ישראל פותחת במתקפה גדולה בשלוש חזיתות, בעיקר לשם פינוי הדרך בין תל אביב לירושלים, לרבות אזור לוד־רמלה; גל חדש של פליטים, 100,000 בערך, בורחים לשטחים שבידי הלגיון הערבי, חיל המשלוח ומצרים; חלק מהפלסטינים מפונים בכוח מן השטחים שכבשו היהודים בספטמבר, המועצה הלאומית הפלסטינית מתכנסת בעזה ובוחרת בחאג' אמין אל־חוסייני לנשיאה; מוקמת ממשלת כל־פלסטין, מקום מושבה הארעי בעזה ובראשה עומד אחמד הילמי באמצע אוקטובר מסתיימת ההפוגה השנייה, הצבא המצרי מגורש מן הנגב ומתרכז ברצועת עזה בנובמבר, ועידת יריחו קוראת לעבדאללה לספח את הגדה המערבית לעבר הירדן נמשכים הקרבות וגירוש ערבים מהשטחים שכבשה ישראל; הנשארים מועברים ממקום למקום 'בהתאם לצורכי הביטחון' בדצמבר, החלטת העצרת הכללית של האו״ם מספר 194 (III) מכירה בזכותם של הפליטים הפלסטיניים לשוב לביתם "ולחיות בשלום עם שכניהם" | הוועדה המדינית של הליגה הערבית דוחה את כל דרישותיו של חאג' אמין אל־חוסייני ומכריזה שהוועד הערבי העליון אינו מייצג את העם הפלסטיני; כל כספי הסיוע מוקצים למועצה הפלסטינית של הליגה הפגנות המונים בדמשק, בגדד, קהיר וטריפולי קוראות "להציל את אחינו הפלסטיניים"; התקפות לא סדירות על קהילות יהודיות מקומיות; ועדת הליגה הערבית מתכנסת לדיון בכישלונות חיל המשלוח ובאירועי דיר יאסין ומתפזרת בלא שתגיע לכלל החלטה ראשי מדינות ערב מודיעים על כוונתם לשגר כוחות לפלסטין באפריל ובראשית מאי; עיראק מרכזת כוחות בעבר הירדן ברית המועצות וארצות הברית מכירות בישראל; קם 'צבא הגנה לישראל' (צה״ל); מועצת הביטחון של האו״ם מכריזה אמברגו על משלוחי הנשק לאזור, וממנה מפשר (הרוזן ברנדוט) שינסה להביא לידי הפוגה וליישב את הסכסוך שיחות השלום בלוזן נכשלות, בעיקר בשל סירובה של ישראל לאפשר לפליטים הפלסטיניים 'לחזור למולדתם' |
| 1949 | הסכמי שביתת נשק נפרדים נחתמים בין ישראל למצרים (פברואר), לבנון (מרס), עבר הירדן (אפריל) וסוריה (יולי); ישראל מחזיקה בכ־80% מכלל שטחה של פלשתינה המערבית; אזור ההר המזרחי ('הגדה המערבית') נתון בשליטת ירדן; רצועת עזה נתונה תחת כיבוש המצרים | |
| 1949–1956 | הסתננות בלתי פוסקת של פלסטינים דרך קווי שביתת הנשק גורמת לקרבנות ואי שקט בישראל, והיא מאמצת מדיניות תגמול נגד מדינות ערב ו'מקורות ההסתננות'; התנגשויות צבאיות מתרחשות לאורך קווי שביתת הנשק | |
| 1950 | ממשל צבאי מוטל על מרבית הערבים בישראל באפריל, הגדה המערבית מסופחת רשמית לירדן (בסיפוח מכירות רק בריטניה ופקיסטן); סוכנות הפליטים של האו״ם (unrwa) מתחילה לפעול | במאי, הצהרה משותפת של ארצות הברית, בריטניה וצרפת מבטיחה את שמירת הסטטוס קוו באזור ואספקת נשק 'להגנה בלבד' |
| 1951 | יאסר ערפאת מארגן מחדש את אגודת הסטודנטים הפלסטיניים בקהיר ג'ורג' חבש מקים את 'התנועה הלאומית הערבית', בעלת האידיאולוגיה הפאן־ערבית השמאלנית; הענף הפלסטיני שלה יתפתח ל'חזית העממית לשחרור פלסטין'; 'התנועה הלאומית הערבית' יוזמת פעילויות חבלה אחדות נגד מטרות ערביות ו'אימפריאליסטיות' | הנפט באירן מולאם עבדאללה מלך ירדן נרצח בשעת תפילה במסגד אל־אקסא |
| 1952 | הליגה הערבית מפזרת את ממשלת כל־פלסטין ומסמיכה את מדינות ערב לייצג את העניין הפלסטיני | בקהיר מתחוללת הפיכת הקצינים החופשיים; קץ המונרכיה במצרים |
| 1955 | נכרתת ברית בין עיראק, פקיסטן ותורכיה (cento), והן מתחברות לבריטניה ול'גוש המערבי' | |
| 1956 | 47 ערבים ישראליים נרצחים בכפר קאסם לאחר שהפרו עוצר שעל קיומו לא ידעו | תעלת סואץ מולאמת; ישראל כובשת את רצועת עזה ואת רוב מדבר סיני (מתוך הבנה סמויה עם צרפת ובריטניה וחיפוי אווירי של צרפת); בריטניה וצרפת מתערבות, בניסיון כושל להשתלט על תעלת סואץ |
| 1957 | חוסיין מוציא את כל המפלגות אל מחוץ לחוק ומשליך את מנהיגיהן לכלא; רוב החברים הערביים של המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק״י) מתפלגים ממנה ומקימים את הרשימה הקומוניסטית החדשה (רק״ח), שחבריה רובם ככולם ערבים | ישראל נסוגה ממדבר סיני ורצועת עזה |
| 1958 | מוקמת פדרציה מצרית־סורית, היוצרת את הרפובליקה הערבית המאוחדת ומעוררת רגשות פאן־ערביים בעיראק מתחוללת הפיכה והשושלת ההאשמית מסולקת מן השלטון |
|
| 1959 | ערפאת ועמיתיו מקימים את הפתח; קבוצת 'אל־ארד' מתחילה להוציא לאור תקופון ערבי לאומני בישראל; ח'ליל אל־וזיר (אבו ג'יהאד) מפרסם בלבנון את הביטאון המחתרתי של הפתח 'פלסטינונא'; הוועד הערבי העליון וחאג' אמין אל־חוסייני נאלצים לעבור ממצרים ללבנון | |
| 1962 | בתימן מתחוללות הפיכה ומלחמת אזרחים, ובא הקץ למונרכיה, מצרים תומכת ברפובליקנים ומשגרת משלחת צבאית | |
| 1964 | שלטונות ישראל מוציאים את 'אל־ארד' מחוץ לחוק לאחר שנעשה ניסיון להפוך אותה למפלגה ערבית לאומנית במאי, המועצה הלאומית הפלסטינית הראשונה (מל״פ) מתכנסת בירושלים, בראשותו של אחמד שוקיירי; היא מאמצת את האמנה הלאומית הפלסטינית כחוקה בסיסית של הארגון לשחרור פלסטין; כמו כן מתוכנן צבא לשחרור פלסטין | בינואר, ועידת הפסגה הערבית הראשונה שנערכת בקהיר מסתיימת בהצהרה בדבר הצורך "לארגן את 'הישות הפלסטינית' כדי לאפשר לה למלא תפקיד בשחרור ארצה ולהשיג הגדרה עצמית" |
| 1965 | הפתח פותח במאבק מזוין לשחרור פלסטין; מתפרסמת הודעה מס' 1 של 'אל־עאסיפה', זרועו הצבאית (נעשה ניסיון לחבל במוביל הארצי) | |
| 1966 | הממשל הצבאי ששלט על ערביי ישראל מבוטל | |
| 1967 | בעקבות ניצחונה של ישראל במלחמת יוני, כל שטחה של פלשתינה הקולוניאלית לשעבר עובר לידי ישראל, לרבות 650,000 פלסטינים בערך בגדה המערבית ומזרח ירושלים ו־000,356 ברצועת עזה; ירושלים המזרחית מסופחת לישראל, ועל שאר השטחים שנכבשו, לרבות רמת הגולן ומדבר סיני, מופקד מנהל צבאי ערפאת מנסה לקבוע את מפקדתו בשטחים הכבושים, בניסיון לעורר ולהנהיג התקוממות עממית; עד סוף דצמבר הורס המודיעין של ישראל את כל התשתית שלו וערפאת עוזב את השטחים מספטמבר ועד נובמבר, מורים ותלמידים פלסטיניים שובתים במחאה על כיבוש הגדה המערבית; שביתה כללית ראשונה בשכם קבוצתו של ג'ורג' חבש מצטרפת לארגוני גרילה קטנים אחרים ומקימה את 'החזית העממית לשחרור פלסטין' |
באוגוסט־ספטמבר, פסגת מנהיגים ערביים מתכנסת בחרטום ודוחה כל משא ומתן עם ישראל |
| 1968 | במרס, לוחמי הפתח בסיוע ארטילריה של ירדן הודפים התקפה של ישראל על מפקדת הפתח בכראמה (בעמק הירדן); ביולי, במושב הרביעי של מל״פ, קבוצות הגרילה בהנהגת הפתח משתלטות על אש״ף והוא הופך לארגון גג של זרמים שונים, שהפתח הוא הבולט שבהם; מוכנסים שינויים באמנה הַלַאומית החזית העממית לשחרור פלסטין חוטפת מטוס ישראלי ומנחיתה אותו באלג'יר קבוצת גרילה, בתמיכת סוריה, בראשותו של אחמד ג'יבריל מתפלגת מהחזית העממית לשחרור פלסטין ומקימה ארגון נפרד, 'החזית העממית לשחרור פלסטין – המפקדה הכללית' |
|
| 1969 | נאיף ח'וואתמה מתפלג מהחזית העממית לשחרור פלסטין ומייסד את 'החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין', שהיא בעלת אוריינטציה מאואיסטית, במושב החמישי של המל״פ; עיראק מקימה את 'חזית השחרור של פלסטין' כקבוצת גרילה משלה; בפברואר, ערפאת נבחר ליושב ראש הוועד הפועל המנהל 'הסכם קהיר' שנחתם בין ערפאת למפקד צבא לבנון, אמיל בוסתאני, מתיר "פעולות גרילה מבוקרות" בלבנון תמורת אי התערבות הפתח בענייני לבנון; הסכם זה יהווה את הבסיס לתשתית של מדינה בתוך מדינה שיקים אש״ף בלבנון | סוריה מקימה את ארגון הגרילה ה'פלסטיני' א־סאעיקה, מעין זרוע־צבאית של מפלגת הבעת' (מיסודו של מישל עַפלַק), הנותנת לסוריה דריסת רגל באש״ף |
| 1971–1969 | הפגנות נגד שלטון ישראל בכל הערים הגדולות בגדה המערבית; התקוממויות לא מתוכננות ופעולות גרילה ברצועת עזה חיסול ברוטלי של שארית ארגוני הגרילה ברצועת עזה |
|
| 1970 | החזית העממית לשחרור פלסטין חוטפת כמה מטוסים בו בזמן; המטוסים מונחתים באזור זרקא בירדן ומפוצצים לאחר פינוי הנוסעים בספטמבר, כוחות צבא של ירדן פותחים בהשמדת תשתית כוחות הגרילה סביב עמאן ומחנות הפליטים; התנגשויות דמים בין כוחות גרילה פלסטיניים לחיילים ירדניים; כוחות הגרילה מובסים במה שנודע כ'ספטמבר השחור' | עבד א־נאסֶר מכנס פסגת חירום, הקוראת לחוסיין להפסיק את ההרג; סוריה מנסה להתערב בירדן לטובת הגרילה הפלסטינית ונבלמת על יד שיתוף פעולה בין ארצות הברית וישראל |
| 1971 | ביולי, קבוצות הגרילה הפלסטיניותמגורשות מצפון ירדן ומפקדותיהן מועברות ללבנון | וַספי א־תל, ראש ממשלת ירדן ושר ההגנה שלה, נרצח בפעולה הראשונה של 'ספטמבר השחור', ארגון בשליטת הפתח ובפיקודם של סלאח ח'לף (אבו איאד) ועלי חסן סלאמה |
| 1972 | בישראל נוסד האיגוד האקדמי הערבי, הוועד הפועל של אש״ף מקים מועצה מרכזית כדרג ביניים בין הוועד הפועל למל״פ, וקבלת ההחלטות נעשית על ידי כך גמישה יותר בחירות מוניציפליות בגדה המערבית תחת שלטון ישראל קבוצת הגרילה היפנית 'הצבא האדום', בתיאום עם ודיע חדאד, ראש המבצעים של החזית העממית לשחרור פלסטין, עושה טבח בנמל התעופה בן־גוריון ('מבצע דיר יאסין'); ספטמבר השחור' תופס את חברי הצוות האולימפי הישראלי כבני ערובה במינכן; רוב בני הערובה ואנשי הגרילה נהרגים בעת ניסיון כושל של משטרת גרמניה לשחרר את הספורטאים | המלך חוסיין מפרסם את תכנית הפדרציה הירדנית־פלסטינית |
| 1973 | באפריל, הישראלים מבצעים התקפת קומנדו נגד מטה הפתח בביירות והורגים כמה ממפקדיו בגדה המערבית קמה ביוזמת הזרם המרכזי של הפתח 'החזית הפלסטינית הלאומית', ועד מהרה שולטת בה המפלגה הקומוניסטית, המתחרה בהנהגת 'אש״ף־חוץ' על השליטה בשטחים | מלחמת אוקטובר מתחילה בהתקפת פתע של מצרים וסוריה על ישראל; הנרי קיסינג'ר מתווך; נחתמים הסכמי הפרדת כוחות כהכנה לוועידת שלום בז'נווה |
| 1974 | ביולי, המושב ה־12 של המל״פ מאמץ את הרעיון להקים "רשות לאומית פלסטינית בכל שטח משוחרר משליטת ישראל", המכונה 'אופציית המיני־מדינה' (או 'תכנית השלבים'); בעקבות ההחלטה משעה החזית העממית את השתתפותה בוועד הפועל של אש״ף ערפאת נואם בעצרת הכללית של האו״ם בניו יורק; בפסגה הערבית באלג'יר אש״ף מוכרז נציגו הלגיטימי הבלעדי של העם הפלסטיני בספטמבר, עקב התנגדות, ג'ורג' חבש (החזית העממית לשחרור פלסטין) חוזר בו מתמיכתו ברעיון ה'מיני־מדינה', ולנוכח האפשרות שפלסטינים ישותפו בוועידת השלום בז'נווה הוא מתפטר מהוועד הפועל של אש״ף ומקים עם ארגוני הגרילה הפרו־עיראקיים 'חזית השחרור הערבית', 'החזית העממית — המפקדה הכללית' (בראשות אחמד ג'יבריל) ו'חזית המאבק הפלסטיני העממי' את 'חזית הסירוב' מוקמת ועדת ראשי המועצות המקומיות הערביות, ההופכת בהשתתפות חברי הכנסת הערביים ל'ועדת המעקב העליונה' ופועלת כהנהגה וכנציגות של ערביי ישראל הפלסטינים מבצעים סדרת פעולות גרילה נגד מטרות אזרחיות בישראל (במעלות, קריית שמונה, שמיר, נהריה ובית שאן); הסכסוך בין הפלסטינים לישראל מחריף וישראל תוקפת מטרות של הפלסטינים בלבנון |
|
| 1975–1991 | בלבנון מתחוללת מלחמת אזרחים בהשתתפות אש״ף; סוריה מתערבת ומשתלטת בהדרגה על לבנון, להוציא 'אזור ביטחון' קטן בדרום שנתון בשליטת ישראל | |
| 1976 | בחירות מוניציפליות נערכות בגדה המערבית ותומכי אש״ף זוכים ברוב גדול (בסאם א־שכעה נבחר לראש עיריית שכם, פהד קוואסמה בחברון,איבראהים טוויל באל־בירה); ראשי העיריות הנבחרים ואישים בולטים אחרים ינסו אחר כך (1980-1981) להוות גרעין של הנהגה פנימית כלל־פלסטינית, 'הוועדה להכוונה הלאומית' ביום האדמה הראשון (30 במרס)מוכרזת שביתה כללית של ערביי ישראל במחאה על הפקעות קרקע;שישה ערבים נהרגים; ב־1992 יום האדמה מוכרז חג לאומי (וב־1995 'חג השלום') מיליציות נוצריות ימניות בלבנון מטילות מצור על תל א־זעתר, מחנה פליטים פלסטיני; המצור מסתיים בטבח תושבי המחנה; בעקבות הטבח מעורב הפתח במלחמת האזרחים בלבנון |
|
| 1977 | אבו עבאס פורש מ'החזית העממית לשחרור פלסטין – המפקדה הכללית' ומקים את 'חזית השחרור הפלסטינית' בקרב ערביי ישראל קמה הקבוצה הלאומנית הקיצונית 'בני הכפר' | מפלגת הליכוד הימנית־לאומנית עולה לשלטון בישראל; יישוב השטחים הכבושים ביהודים מואץ סאדאת נשיא מצרים מבקר בירושלים ונואם בכנסת |
| 1978 | אנשי גרילה של הפתח חודרים לישראל מן הים ומשתלטים על אוטובוס בכביש החוף; 37 אנשים נהרגים, בהם שישה אנשי גרילה נחתם הסכם בין ישראל לפתח בתיווך ארצות הברית על הפסקת אש בגבול לבנון־ישראל ('הסכם חביב') מנחם מילסון מתמנה למושל אזרחי של הגדה המערבית; הוא מנסה ליצור משקל נגד מקומי לאש״ף על ידי הקמת 'האגודות הכפריות', שהן קבוצות מזוינות | ישראל פולשת פלישה מוגבלת ללבנון ('מבצע ליטאני'), כובשת רצועה בדרום לבנון ויוצרת אזור חיץ המוחזק בידי מיליציה מקומית שישראל תומכת בה ומאמנת אותה ('צבא דרום לבנון') נחתמים הסכמי קמפ דייוויד; ישראל מכירה ב״זכויותיהם הלגיטימיות של הפלסטינים" ומתחייבת להעניק להם "אוטונומיה מלאה" לאחר תקופת מעבר של חמש שנים; ישראל מתחייבת גם לנסיגה מחצי האי סיני בתמורה לשלום מלא עם מצרים באיראן מתחוללת מהפכה; מוקם משטר מוסלמי קיצוני המעודד את התפשטות האסלאם המיליטנטי ברחבי העולם הערבי |
| 1982 | 'הוועדה להכוונה הלאומית', המנסה להתגבש כמנהיגות כלל־פלסטינית בשטחים הכבושים, מוצאת אל מחוץ לחוק; מוכרזת שביתה כללית ופורצות הפגנות המונים בגדה המערבית וברצועת עזה ביוני, כוחות צבא ישראליים פולשים ללבנון בשיתוף עם כוחות מארוניים־נוצריים; עיקר מטרתה של ישראל להרוס את תשתית המעין־מדינה שהקים אש״ף; זו המלחמה הראשונה בקנה מידה גדול בין ישראל לפלסטינים מאז 1948; ניטשים קרבות כבדים ומוסבות אבדות לכל הצדדים באוגוסט, מערב ביירות מכותרת ומופגזת, אש״ף מפנה את כוחותיו מביירות לתוניסיה, תימן ואלג'יריה, ולוחמיו נושאים עמם רק את נשקם האישי; מפקדה חדשה מוקמת בתוניס בספטמבר, מיליציות נוצריות־מארוניות בחסות ישראל טובחות בפלסטינים במחנות הפליטים סברא ושתילה; הפגנות המונים בישראל למען פינוי הצבא הישראלי מלבנון והענשת האחראים לטבח; מוקמת ועדת חקירה ממלכתית | באשיר ג'ומייל נבחר לנשיא לבנון באוגוסט; כעבור 22 יום הוא נהרג ממכונית תופת שהכינו ככל הנראה סוכנים סוריים, שהוחדרה לארמון הנשיאות |
| 1983 | במאי, הקולונל סעיד מוסא מרארה אבו מוסא עומד בראש מרד נגד ערפאת והממסד של הפתח בקרב כוחות הגרילה בצפון לבנון (חטיבת ירמוק בבקאע), המורדים מתלוננים על שחיתות ועל מדיניות המינויים של ערפאת וח'ליל אל־וזיר ומוחים על נטישת 'המאבק המזוין' לטובת הפעילות המדינית הוותרנית ועל ה'כניעה' לישראלים ונטישת ביירות; באוגוסט־דצמבר, קרבות ניטשים בין כוחות המורדים בתמיכת הסורים לנאמני ערפאת וידם של המורדים על העליונה; ערפאת וכוחותיו מתפנים מאזור הבקאע דרך הים; המרד דועך אט אט בהעדר הנהגה מדינית והעדר הכרה בהם בקרב הפלסטינים | |
| 1984 | גדל מספר היישובים היהודיים בגדה המערבית וברצועת עזה; עתה יש בהם כ־80,000 מתיישבים | |
| 1985 | המלך חוסיין וערפאת חותמים על הסכם עמאן להקמת קונפדרציה בין מדינה פלסטינית עתידה בגדה המערבית וברצועת עזה לבין ירדן; ההסכם קורא לכינון ועדת שלום בינלאומית לפי העיקרון 'שטחים תמורת שלום'; כעבור שנה המלך חוסיין משעה את ההסכם | |
| 1987–1992 | ב־9 בדצמבר 1987 פורצת התקוממות עממית כללית (האינתיפאדה) ברצועת עזה ומתפשטת לגדה המערבית; מוקמות ועדות עממיות ומוקמת 'הנהגה לאומית מאוחדת' של המרד, שהנחיותיה מאושרות על ידי 'אש״ף־חוץ' ומופצות בעיקר באמצעות כרוזים; הכוח עובר אל ההנהגה הפנימית | |
| 1988 | במרס, ההנהגה הלאומית המאוחדת קוראת לשוטרים הפלסטיניים להתפטר באפריל, ח'ליל אל־וזיר (אבו ג'יהאד) נרצח, ככל הנראה בידי יחידת קומנדו ישראלית בנובמבר, המושב ה־19 של המל״פ מתכנס באלג'יר ומכריז על מדינה פלסטינית עצמאית; בעקבות לחץ כבד של ארצות הברית, המעכבת את ההכרה באש״ף ופתיחת דו־שיח עמו, מצהיר ערפאת שאש״ף מכיר בזכויותיהם של כל הצדדים המעורבים בסכסוך במזרח התיכון להתקיים בשלום ובביטחון, לרבות מדינת פלסטין, ישראל ומדינות סמוכות; ערפאת מגנה את הטרור, וארצות הברית פותחת בדו־שיח עם אש״ף התנועה האסלאמית מנצחת בבחירות המוניציפליות בעיר הערבית אום אל־פחם |
|
| 1989 | בעקבות סירובו של ערפאת לגנות התקפת טרור שביצע אחד הארגונים המאוגדים באש״ף, משעה ארצות הברית את הדו־שיח עם אש״ף | |
| 1990 | ב־8 באוקטובר 1990 יורים כוחות ביטחון ישראליים, ככל הנראה מתוך חשש לאבדן שליטה, על מתפללים שיצאו ממסגד אל־אקסא, הורגים 17 מהם ופוצעים כמעט 200; המרי העממי נמשך | עיראק פולשת לכוויית; ארצות הברית מקימה כוח רב־לאומי |
| 1991 | בינואר, סלאח ח'לף (אבו איאד) נרצח, ככל הנראה בידי אנשי ארגונו של אבו נידאל, אולי בפקודת עיראק האינתיפאדה פונה כלפי פנים, משתפי פעולה ו'חשודים' אחרים נרצחים בידי 'כוחות סער' פלסטיניים או בידי יחידים; המתיישבים היהודיים יוצאים לפעולות שיטור עצמאיות בסוף אוקטובר, נפתחות שיחות שלום במדריד בין משלחות ישראל והערבים (לרבות פלסטינים מהשטחים הכבושים, שהם חלק מהמשלחת הירדנית- פלסטינית המשותפת); שיחות השלום הן תוצאה של מאמצים דיפלומטיים של ארצות הברית ונערכות בחסותה ובחסות ברית המועצות השיחות נמשכות אחר כך בוושינגטון, אך נקלעות למבוי סתום | הגירה מסיבית מברית המועצות לישראל כוחות ה'קואליציה' בראשות ארצות הברית מביסים את עיראק במלחמת המפרץ; אש״ף נפגע מבחינה דיפלומטית בשל תמיכתו בעיראק; הקהילה הפלסטינית של כוויית, שמנתה יותר מ־000,350 נפש, מצטמצמת לכמה אלפים ונרדפת קשות |
| 1992 | כמה אנשי אקדמיה ישראליים ואנשי דרגת הביניים של אש״ף נועדים לשיחות לא רשמיות כדי לבדוק אפשרויות לפיוס בין הפלסטינים לישראלים בחסות נורבגיה | מפלגת העבודה חוזרת לשלטון בישראל ומבטיחה לכונן אוטונומיה לפלסטינים בתוך שנה |
| 1993 | פקידי משרד החוץ הישראלי מצטרפים לשיחות בנורבגיה, ומשמסתמנת אפשרות להסדר ביניים פותחים גם שר החוץ וראש הממשלה של ישראל ומנהיגי אש״ף במגעים בלתי ישירים; בספטמבר, אש״ף וישראל חותמים בוושינגטון על הסכם הצהרת העקרונות ('אוסלו I'), המעניק לרשות הפלסטינית שליטה אוטונומית בחלקים מן הגדה המערבית ורצועת עזה | |
| 1994 | ב־25 בפברואר, קנאי דתי יהודי (ברוך גולדשטיין) עורך טבח במערת המכפלה, מקום מקודש ליהדות ולאסלאם, ככל הנראה כדי ליצור תגובת שרשרת שתביא לידי עצירת תהליך הפיוס בין הפלסטינים ליהודים; 29 מתפללים מוסלמים נהרגים ועשרות נפצעים (גם גולדשטיין נהרג) מראשית אפריל (עד מרס 1996), נערכות כעשר התקפות טרור של מתאבדים קנאיים־דתיים בתוך מרכזים עירוניים בישראל, כמאה בני אדם נהרגים ומאות נפצעים; סגרים ממושכים מוטלים על השטחים הכבושים; הרל״פ ומנגנוניו מתבססים ומתפרשים בשטח; עשרות מנהיגים ואנשי שטח של החמאם ו'הג'יהאד האסלאמי' נאסרים בפרוטוקול כלכלי שנערך בין אש״ף לישראל מוסכם כי 75% מן המסים הנגבים מן העובדים הפלסטיניים בישראל יעברו לידי הרשות הלאומית במאי, נחתם הסכם המאפשר את כניסת הרשות וכוחות המיליציה, בשלב ראשון, לרוב שטחה של רצועת עזה ולאזור יריחו | גוברת החרדה בישראל לנוכח התגברות הטרור של תנועות האסלאם; הפגנות גדולות נגד 'תהליך השלום' צוברות תאוצה, והמארגנים הם בעיקר חוגי מתיישבים בשטחים, פעילי הימין הקיצוני דתיים וחילוניים ואנשי חב״ד המשיחיים מספר המתיישבים היהודיים בשטחים הכבושים עולה על 150,000 נפש ב־26 באוקטובר, נחתם הסכם שלום בין ירדן לישראל; ישראל מכירה בריבונותה של ירדן בכמה אזורי גבול שבהם תימשך נוכחותה של ישראל ומבטיחה לירדן 'מעמד מיוחד' במקומות המקודשים לאסלאם בירושלים |
| 1995 | בספטמבר, נחתם הסכם ביניים נוסף (אוסלו II'), המעניק לרשות הפלסטינית את השליטה על כל הערים הפלסטיניות (אזור A, כ -4% מן הגדה המערבית) ושליטה משותפת ישראלית־פלסטינית על האזורים הכפריים (אזור B). אזורים נרחבים של בקעת הירדן, היישובים היהודיים והדרכים המובילות אליהם נשארים בשליטת ישראל (אזור C) | ב־4 נובמבר, נרצח יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל, בידי צעיר דתי־לאומני בגלל 'בגידתו' ברעיון 'ארץ ישראל השלמה' ומתוך כוונה לעצור את תהליך העברת השליטה בשטחים לידי הרשות הפלסטינית |
| 1996 | ב־24 באפריל, הכנס ה־21 של המל״פ מתכנס בעזה. 88% מתוך 504 הנציגים מחליטים להשעות את כל הסעיפים ב'אמנה הלאומית הפלסטינית' המנוגדים להסכמי אוסלו, ועל הוועדה המשפטית של המל״פ מוטל לנסח אמנה חדשה בתוך שישה חודשים | באפריל, לנוכח התקפות הארגון האסלאמי־לבנוני חיזבאללה, ובלחץ דעת הקהל והבחירות הקרבות, מורה שמעון פרס על 'מבצע ענבי זעם'; התקפות מן האוויר על כל דרום לבנון גורמות לבריחתם של 200,000 אזרחים בערך; בהפגזה על כפר קנא נהרגים כ־100 אזרחים לבנוניים ב־29 במאי, בחירות כלליות מוקדמות בישראל; ניצחון דחוק לגוש הימין, לדתיים הלאומיים ולדתיים האורתודוקסים; מוקמת ממשלת ימין, בהשתתפות 'מפלגת העולים', בראשות בנימין נתניהו, שנבחר בבחירות אישיות (ראשונות בישראל); הממשלה החדשה מכריזה על הצורך ביישום ההסכמים להענקת האוטונומיה לפלסטינים, אך מקשיחה את עמדתה ומבקשת לדון על 'הסדר מעמד הקבע' של השטחים הכבושים (כולל ירושלים המזרחית, שעליה יש לישראלים תביעה לריבונות בלעדית, עם מתן מעמד למקומות הקדושים לאסלאם לירדן) |