חַמָּה נְִשִׁימָתָהּ שְׂעִירָה,

וּבַחוּץ נוֹשְׁמִים הַכְּלָבִים לִקְרָאתָהּ

חַמִּים וְעַזֵּי־חֲלָצַיִם.

אַךְ בְּכִיס מְעִילִי הַמַּפְתֵּחַ…

הוֹ חַמַּת־הַקְּטִיפָה,

יְחִידָה מִלְּבַדִּי הַנּוֹשֶׁמֶת בַּחֶדֶר,

הַנּוֹשֶׁמֶת בָּשְׂמֵי־הָאָבִיב

מִתְגַּנְּבִים אֶל הַחֶדֶר –

אַוִּיר הָאָבִיב הַנַּעוּל…

הוֹ יְפַת־הַקַּוִּים,

הֵן הַחֹרֶף יָבֹא וְנַסִּיק הַתַּנּוּר,

וּבַחוּץ יָפוּצוּ הַכְּלָבִים,

יָפוּצוּ אֲנָשִׁים רוֹעֲדִים,

הֵן חַמָּה וְאוֹהֶבֶת תִּהְיִי,

יְחִידָה מִלְּבַדִּי הַנּוֹשֶׁמֶת בַּחֶדֶר

אֶת אַוִּיר רֵאוֹתַי הַפְּתוּחוֹת.