שֵׁנִית אֶל הַוָּאדִי,

אֶל בְּהוֹנוֹת־הֶהָרִים.

אַךְ עַתָּה יָבֵשׁ הַכֹּל כַּאֲחִיזַת־עֵינַיִם,

כְּרִטּוּן־הַנַּקָּר עַל בְּגִידַת הֶהָרִים.

הַנַּקָּר בּוֹנֶה קִנּוֹ בְּגֶזַע,

דָּבֵק לְחָרוּב הַדָּבֵק אֶל הַסֶּלַע,

יְרֵאִים פֶּן יִפְּלוּ לִתְהוֹם אַדִּירָה –

אַדִּיר עֶלְבּוֹנָהּ הַאֲזֵן לַנַּקָּר

וְלֹא לַאֲשָׁדוֹת מְנַפְּצֵי אֶגְרוֹפֵי־מַיִם.

שֵנִית אֶל הַוָּאדִי,

אֶל חוֹמוֹת‏‏‏־הַמַּיִם,

אַךְ עַתָּה – בְּלִיטָתַיִם,

כְּמוֹ מֵעוֹלָם נוֹעֲדוּ לְמַסְלוּל נְמָלִים,

נְתִיב חִפּוּשִׁית לְגַלְגֵּל גִּלְלָהּ,

כְּמוֹ מֵעוֹלָם לֹא גֹּרְפָה נִבְלַת־הַצָּבוֹעַ

בְּצִפָּרְנֵי הַזֶּרֶם, שֶנָּדַף,

וְנוֹתְרָה רַק נִבְלַת־הֶעָרוּץ

סְחוּטָה מִלֵּחָהּ,

מִדַּלְדְּלוֹת כַּפּוֹתֶיהָ עִם עִקְּבוֹת הָאֶשֶׁד

לָבוֹא לַחְלִיק עֲלֵיהֶן זִלְזוּל הַנְּעָרִים.

שֵׁנִית אֶל הַוָּאדִי,

אֶל צִמְחֵי־הַגָּדוֹת,

אַךְ עַתָּה –

כְּמוֹ מֵעוֹלָם שָׁרְשֵׁי הָעֵצִים כְּפַרְגוֹלִים

קְלוּפִים מֵהַצְלָפוֹת חַמָּה,

כְּמוֹ מֵעוֹלָם יִרְחַץ הַגֶּזַע בְּשַׁלֶּכֶת

וְלֹא בַּמַּיִם הַנוֹשְׂאִים כָּל עָלֶה בְּשִׁטְפָּם – – –

הַסְּבָךְ שׁוֹמֵר אֱמוּנִים

כִּי קֻשְּׁרוּ שָׁרָשָׁיו,

כְּאִכָּרִים לְשָׂדָם בְּבַצֹּרֶת.

הַנַּחַל יָשׁוּב עִם הַסְּתָו

וְיָשִׁיב גְּמוּל לְאוֹהֲבָיו –

זִרְמֵי הֶהָרִים הַחוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה.