מאוד היטיב עמנו שר האומה, כי מראשית תנועת התחיה של ישראל בארצו העמיד מתוכו כמה וכמה יחידי־סגולה, משכמם ומעלה גבוהים מרבים. איש איש בתפקיד־מידות שיעד לו הגורל זכה בפועל חייו להיות במניחי אבני היסוד לבנין ארץ־ישראל העברית החדשה. אישים אלה חוננו בלב יהודי גדול, ברוח עשוי לבלי חת, בלהט נפש ובאמונה גדולה, במעוף ובהעזה, במעין מרץ וברצון ברזל, ועל הכל – בגילוי כוח בלתי־רגיל במעשה, כל אלה הסגולות אשר בהתמזגן יחד עשו את בעליהן לגבורי־האומה, שקמו לנו בדורותינו.

אחד מאלה יהושע חנקין.

בעודו צעיר תפס מהו הדבר הראשוני המתנה את גורל כל המפעל, היסוד שעליו יישען כל הבנין – האדמה. ומאז הקדיש את כל חייו לגאולת אדמת ארץ־ישראל.

במשך כששים שנה עמד האיש על משמרתו זו ללא ליאות. יום יום, שנה שנה, בלי הפסק, פעל והפעיל, צירף שטח לשטח, עמק לעמק. הנוכל לתאר לנו, מה היו פני עבודתנו, פני הציונות המתגשמת – אילולא יהושע חנקין?

ספר תולדות חייו של יהושע חנקין – הוא ספר תולדות גאולת אדמת ארץ־ישראל לעם ישראל. ששים שנות עמל נתנו יבול רב. אכן, היבול היה יכול להיות מבורך הרבה יותר, אילו רצה עם ישראל, אילו התעוררו יהודים בזמן הנכון לכונן את חייהם בארץ־ישראל, או אילו השכילו לעמוד כראוי לימין הקרן־הקיימת. ולא מעט כאב וצער נפלו בחלקו של חנקין, נוכח קוצר היד לפעול במלוא היכולת, כאשר אפשרו התנאים האובייקטיביים, עוד בטרם יצא חוק הקרקעות הגזעי והאנטי־יהודי ואף לאחר כך.

אולם אם קמו לנו בארץ הזאת מאות ישובים עברים פורחים, אשר שינו את פני הארץ ושיוו לה דמות של יצירת בראשית ותרבות־חיים חדשה, שופעת כוחות־נעורים; אם הפך חלק גדול משממת הארץ לגן מצמיח חיים לעם רב – מעבודת חייו של חנקין לנו הדבר הזה. וזה שכרו הגדול ביותר. הוא לא ביקש לעצמו שכר אחר.

ומכאן – אהבתו לעובדים מיישבי “אדמותיו”, מייבשי הביצות וסוקלי האבנים. ומכאן – אהבתם הנאמנה ורגשם החם של כל העובדים־המתיישבים, וציבור הפועלים בכלל, אל האיש הזה, אשר משאת־נפש אחת הדריכה את מפעל חייהם, ואור אחד גדול, אור תחית העם, האיר את דרכם.

צרת עמו וחזון גאולתו – הם היו תוכן חייו עד זקנה ושיבה. כמכהן בקודש עמד על משמרתו שנים רבות ושירת את עמו במסירות אין קץ, באחריות מרובה ובכשרון מעשה גדול.

והעם ישיב אהבה לבחיר בניו. ובפנתיאון הכבוד שלנו יתנוסס לעולמים השם יהושע חנקין בין גיבורי־האומה.

ז' טבת תש"ו

נר נשמה ליהושע חנקין    🔗

בלב הגלבוע, במעלה ההר המתרומם מעל למעין חרוד, שם יסתופף יהושע חנקין במעונו אשר בחר לו למנוחת עולמים, הוא ורעיתו – אשר ארחה לחברה אתו בכל מפעל חייו – אולגה. לפני חצי שנה, ביום ט“ו כסלו תש”ו, נאסף האיש אל עמו, ולמחרתו הובא אל המקום הזה, מכלול יצירת חייו, ונאסף אל תוך עמק־החיים, אל אדמתו אשר אהב.

מדי יעבור איש־העמק בדרך החוצה את העמק ממערב למזרח וישא עין אל אחוזת־הקבר הזאת, המזדקרת בלבנונית בניינה וירק¹ צמחיה במעלה ההר, – יחוש: כאן ישכון־כבוד האיש אשר חלם חלום העמק הזה ואשר בעצם ידיו גאל אותו משממותו והצמיח עליו חיים, האיש אשר הודות לו קם ויהי עמק יזרעאל, עמק־העבודה רב־התפארת כיום הזה, המרהיב לכל מלוא־העין. ויתמלא אז הלב רגש אהבה ויקר לאיש המופלא הזה, אשר כה ידע להתוות את נתיב חייו בדרך הגשמת החזון הגדול של תחית העם בארצו, על ידי גאולת אדמת מולדת ישראל ובנינה מחדש בידי חלוציו.

דממה עוטפת את אדמת־הקודש הזו, הטומנת בקרבה את זה האיש, ממיטב בניה של האומה העברית המתחדשת, חולמי תקומתה ומגשימי חזונה. והדממה הזו – מה רבות תדבר אל הלב, מה תצית את הלבבות לאמונה וללהט של יצירה ומלחמה להמשך המפעל. מכאן – מקור אומץ וכוח לנוער בישראל, לא לשקוט ולא לנוח עד אשר יראה אור חזונם של לוחמים ומניחי־יסודות לממלכתיות ישראלית וקוממיות ישראל בארץ הזאת, ארצנו.

כה נשתזר יהושע חנקין, בבוא יומו, בעצם חייו ויצירתו של העמק כולו.

הנה קם דור חדש בארץ־ישראל, זקוף־קומה ואיתן גוף ונפש, ורוחו עשויה לבלי חת, והוא ברוך־יצירה ודרוך־מלחמה, וידו – עם העושים לגאולת־ישראל השלמה. הדור הזה ישא באהבה את זכר האיש יהושע חנקין וימשיך בעוז את מפעלו.