זו אחת מתעודותיה הגדולות של התרבות: להפוך את ההכרח לחרות. תעודתה לחנך את בני־האדם, שיהיו נהנים הנאה אף בדברים שבהכרח ויעשו אותם מתוך חרות של רצון. יהנה האדם מיגיע־כפיו ולא יהא זה קללה לו, יהנה הפועל כשהוא מסתת אבנים ובונה בית, יהנה הנאת עבודה ובנין ולא הנאת שכרם בלבד. זו תעודת החנוך: לגדל בנו תמימות של הנאה.
כשם שתפקידה של האמנות לִתן את החיים עם עצבונם וצערם מתן־הנאה – אף במיתת הצדיק על במת־החזיון אנו חשים הנאה של צער – כך תפקידה של התרבות כולה להפוך, עד היכן שידה מגעת, את הצער להנאה: את ההכרח לחרות.