אלמלי חי האדם חיי כונה, היה נותן אל לבו: מים אלו שאני שותה, כמה יסורים עברו עליהם עד שנתּקו ממקורם ועד שנקטפו חייהם הסוערים ועמדו עלובים בכוס זו; פרי זה שאני אוכל, כמה מסודות הבריאה נקלטו בו מצמיחתו עד תלישתו – ולא היה שותה ואוכל בלי ברכה שבלב.