הענוה היא מצב־נפש המקביל להכרת האמת של ההויה. כל־זמן שלא הגיעה הנפש לידי ענוה, לא נִתן לה לתפוס את אמתו של העולם במלואה; ובהפך, כשאתה בא לכלל אמת, בעל־כרחך אתה בא עמה לידי מדת ענוה – מתוך הסתכלות בחדלון קיומך ובעלבון תפקידך בבריאה.
מכאן, מצב הנפש המקביל להכרת האמת היא גם החמלה, חמלה שמתוך הכנעה: חמלה על עצמך ועל כל היקום.