בתורת הכלכלה החמרנית יש קורטוב יפה של ארוניה. מתימרים בעליה, שאין הם מאמינים בכחה של רוח, אלא בכחו של חומר, חומר שבתולדה, חומר שבכלכלה. החומר שולט ברוח, החומר הוא בנין החברה והרוח אינו אלא עליה על גבו. חוקי־חומר טובעים את הרוח ואת מטבע החוקים שהרוח חוקקם.
אין בעלי שטה זו מרגישים, כמה גדולה אמונתם ברוח. הם תולים את הרע בתנאי־חומר ובאים להפכך את התנאים הללו ולגאול את האדם משעבודו לרע, ישתחררו העבדים מאדוניהם שחרור בחומר, בכלכלה, וממילא ישתחררו גם שחרור ברוח. הרי שהחומר בלבד מעכב, ואלמלא הוא היינו זוכים לשלטון הטוב בעולם.
ואין לך אמונה־ברוח גדולה מזו.