זְכוּרַתְנִי, עוֹדִי תִינֹקֶת,
לִוַּנִי עֶצֶב נִסְתָּר;
בְּבֶגֶד-אֶבְלִי הָיִיתִי
שׁוֹנָה וְנִבְדֶּלֶת מִשְּׁאָר.
עָבְרוּ יָמִים וְאֵינֶנִּיתִּינֹקֶת בֵּין תִּינוֹקוֹת,
אֲבָל לֹא נָגוֹז הָעֶצֶב,
וְטֶרֶם הוּסַר הָאוֹת.
עֲדַיִן חוֹצֵץ הַחַיִץבֵּינִי לַשְּׁאָר. אַךְ עַתָּה,
עַתָּה שׁוֹנָה וְנִבְדֶּלֶת
נַפְשִׁי בִּשְׁחוֹר יַתְמוּתָהּ.
תרפ"ז