דוגמת עולם הטבָעים יש להבחין גם בעולם הנשמות הבחנות שבמשקל; יחוד של משקל, “משקל ספּיציפי”. משקלה של נשמה, בו עצמיותה, אישיותה.
דרכן של הבריות לכבד את הכובד ולשפוט על הנשמה לפי משקלה. יותר שהיא כבדה, יותר היא שקולה בעיניהם.
הללו אינם אלא טועים. כלום הנשמה הכבדה ביותר היא גם הנעלה ביותר? האישיות היא פנים ואין הפנים מכביד; האני נושא את עצמו, רק החוץ מכביד. כובד של ידיעות וחכמות שנקנו בזעה ולא נקלטו יפה, אינו אלא כובד זר, כובד זולת שבאני.
לא הרי עולם הנשמות כהרי עולם הטבעים. יש להבדיל כאן בין משקל וכובד. כל שמרובה מדת עצמיותם של נשמה, מרובה מדת חרותה ופחותה מדת כבדה. יותר שמשקלה גדול – יותר היא קלה.