השובע סִמן רע לנשמה, אבל לא כל רעבון סִמן יפה לה.
אל תתגאה ברעבונך. למה אתה טורח ומחזר אחרי הנפלא והנשגב? כלך אצל הרגיל והמצוי, הוה נהנה מן הפשוט ומצאת בו די פרנסתך, די כלכלת נשמתך. בחון את רעבונך, שמא לא בא מתוך כחה של תביעה אלא מתוך חולשת כחו של ספוק: פגה בך תמימות החמדה, תש כחך להנאה ואתה גולה בין כסופים ואינך מוצא טעם בהם. בחון את רעבונך, אפשר אין אתה נוסק שמים ואין אתה מטפס ומתמשך אל הנשא רק משום שאין קרקע ואין כובד לנשמתך.
יש רעבון של צעירים שופעי־חיים ויש רעבון של זקנים נטולי־שִנים, יש רעבון של שרשים ויש רעבון של תלושים.
בחון את רעבונך!