יש סוג של סופרים, הטורחים להסתיר את הפשוט והידוע שברעיונותיהם ומתקשים להאפיל על דבריהם, כדי לעורר בקורא את הרושם של כונות עמוקות. זהירים הללו שלא להכשל במאמר ברור ומפורש והם בוחנים כל בטוי, אם הוא סתום די־צורך וראוי לשמוש. כך נוצרה לשון מיוחדה של אפלולית מעושה.
בדורנו נתרבו הסופרים ממין זה.