הנך מקבל עליך בשכבך להשכים ולקום בשעה מסוימת, והרי אתה – אם נקבעה בנפשך החלטה זו כראוי – מתעורר אותה שעה בדיוק לפי שעונך שהסתכלת בו סמוך לשֵנה. האין עובדה זו מעידה די והותר על מציאותו של חוש מיוחד, חוש־הזמן?
שכחת איזה דבר בבית או ברכבת ולאחרי רגעים מספר נזכרת בו פתאם, אף־על־פי שלא אֵרע בינתים כלום ולא היה שום גורם לאותה הזדכרות. אבל אם תבדוק עצמך יפה תמצא, שבכל המקרים מעין אלו רֶוח־הזמן שבין שכחה וזכרון הוא תמיד משעור אחד וקבוע: הלה נזכר תמיד לאחרי חמשה רגעים, הלה תמיד לאחרי עשרה רגעים, וכדומה. כל אדם חוש־זמן מיוחד לו, אבל שעוריו מסוימים ומכוונים בכל איש ואיש.
שמא אתה מוצא באיזה אדם שנוי בנדון זה, לאמר שהוא נזכר תחלה לאחרי חמשה רגעים ועכשו לאחרי עשרה רגעים – דע, שאיזה שנוי חל בחוש־הזמן שלו; פעמים והוא סִמן לאיזה לקוי בחוש זה, לאיזו פגימה בשעון הנפשי של האדם.