מתוך יראת הריקנות שבנפשם נמלטים הבריות אל החברה, כל אחד מהם מכניס לתוכה את השעמום שבו ועושים חליפים בריקנותם זה עם זה – ומתוך אותה פעולת־גומלים עולמם הולך ומתמלא.

האין כאן סתירה למשפט העתיק: מלא־כלום אינו מתהוה ולא כלום?…