קסמי האשה הם חידה לה לעצמה, לפי שכל מציאותם היא בדמיונות הגבר. כמעט כל אשה תמהה ושואלת בחדרי נפשה: משום־מה הוא להוט אחרי כל־כך? מה מצא בי? הוא רואה בי מהרהורי לבו ומעריצני – ואני מה אני?

כמעט כל אשה חשה במָכות ערכה ובעלבון שבטבע בריתה. ולא כל־שכן שאין היא מכבדת את חברותיה ואינה עלולה להבין, מפני מה זכתה זו או זו להערצתם ולאהבתם של הגברים.

מכאן קנאה המרובה של אשה בחברתה – מחמת שאינן מוצאות טעם להצלחתן ותולות אותה באיזה מקרה, באיזה קסם חיצוני, המכשף את הגבר ומוליכו שולל; ובכך טיבה של קנאה, שהיא גדֵלה במקום שהמקרה שולט או נראה כשולט.

מכאן גם המבוכה של האשה ביחס לגבר. מחמת שהיא חשה בפחיתותה וקסמיה הם חידה לעצמה, היא רואה את עולמו של הגבר כעולם של דמיונות־שוא ומבקשת לה דרך את חולשתו הסתומה של זה על־ידי כל תכסיסי התגנדרות העשויים לעורר בו אילוזיות יפות – ואינה בטוחה בכלי־זינה, הואיל ואין לה אמונה בכח עצמה אלא מנחשת בחולשתו של זה. תדע, כל תכסיסי התגנדרות הם תכסיסים מתוך מבוכה.