אָז בַּהֲלוֹךְ הַחֲמוֹר עִם הָאֲרִי אֲדוֹנֵהוּ
לָצוּד בַּשָּׂדֶה לִקְרוֹא בַּגָּרוֹן1
פָּגַשׁ בּוֹ חֲמוֹר אַחֵר וַיְבָרְכֵהוּ
וַיֹּאמַר: „אָחִי, שָׁלוֹם עָלֶיךָ! ”
– בֶּן-בּוּז, גֶּשׁ-הָלְאָה! – עָנָהוּ בֶּחָרוֹן –
אֵיכָכָה תָּעֵז אָחִיךָ תִּקְרָאֵנִי,
הַאֵינְךָ רֹאֶה כִּי עִם אֲרִי הִנֵּנִי?
„וּמַדוּעַ לֹא? – הוֹסִיף הַחֲמוֹר הַשֵּׁנִי –
הַעַל כִּי עִם אֲרִי תֵלֵךְ חֲמוֹר אֵינֶךָ? ”
-
ר' המשל „האריה וחמור יודע ציד” ↩