לשוא נחכה יום יום לידיעות על הפסקת מעשי העקירה וההשמדה של עצים לאלפיהם בפרדסינו ובכרמינו; לשוא נחכה לידיעות על מעשים נמרצים מצד הממשלה למניעת מעשי הפשע האלה ותפיסת עושיהם. ונהפוך הוא: פורענות זאת הולכת ומתגברת, ואין פלא: הרוצחים עושים את מעשיהם בבטחון גמור כי כל רע לא יאונה להם, ויש לו לבטחון זה על מה לסמוך. הן נעקרו עד כה עצים בכל פנות הארץ באלפיהם הרבים, פרדסים וכרמים שלמים הושמדו בין לילה ופרי עמל שנים רבות נהרס ללא רחם. השתתפו ומשתתפים במעשי רצח אלה אנשים למאות, האם נתפס ונשפט עד כה מישהו על כך? הכרוניקה העתונאית היום־יומית מספרת לנו את הפסוק הסטיריאוטיפי הידוע, לאמור: המשטרה הגיעה למקום, ה“משטרה חוקרת בדבר” ובזה נגמר הענין. אין אנו יודעים אף באחד מהמקרים הרבים – מה אמנם העלתה המשטרה בחקירותיה. לא יפלא, איפוא, כי כל רכוש המטעים שלנו הועמד במצב של הפקרות גמורה, נתון לשרירות לבם המוחלט של הפורעים באין מפריע בידם. אם התחילו בעשרות עצים במקום במשך לילה, באשר כנראה עשו בזהירות ובהיסוס את מעשיהם – הרי הגיעו בימים האחרונים לעקירת 4000 עצי־הדר במשך לילה במקום אחד – עבודה ענקית זו, אשר דרשה אנשים רבים לביצועה וגם מכשירים. אין איפוא, שום דבר אשר יעכּב בידי הפורעים מלהמשיך את מעשיהם ביתר שאת ומלהביא את משק המטעים העברי לידי חורבן.
הנוסיף לחשות ולצפות לעזרת הממשלה? הם גם בתקנות החדשות לשעת־חירום לא הזכירה הממשלה את הפשע המתועב הזה ולא נקטה באמצעים, ולוּ גם בדרך של איומים, כלפי המרצחים.
אין לנו אלא להשען על עצמנו בלבד. נעמוד על נפש מטעינו ונאמר למשחית: הרף! ובידינו הדבר!
זכורני לפני יותר מעשרים שנה באה על הארץ מכת ארבה כבד, אשר עלה מן המדבר לאכול בכל פה את פרי עמלנו ולכלות את משקנו. כל עמל החקלאים המתגוננים בפני המשחית האיום, כל אחד ביחידות במקלו, היה לשוא, כי האמצעים והכוחות הדרושים למלחמה זו עלו על יכולתו של כל אחד מהנתקפים. אז התאַגדו בעלי המטעים שבכל נקודה, איזור וגוש לאגודה אחת – ובכוחות משותפים הצליחו להציל גושים רבים וגדולים של המטעים משיני הכליון.
כדבר הזה עלינו לעשות עתה. לנוכח המזימה של אנשי המדבר להשמיד את משק המטעים המפותח שלנו.
אך שוא יהיו מאַמצי היחיד, בעמדו על נפש עצמו במשקו הפרטי, באין לו כוח ויכולת לעמוד בפני הרוצחים הבאים בסתר הלילה לעקור ולהשמיד. אך לא יקשה מאזור משקים וגוש מטעים להלחם בהם בכוחות משותפים ובארגון מתאים, כמו בזמן הארבה יש להקיף את האיזור או הגוש של המטעים ברשת של שמירה מעולה, אשר תהדוף את המתנקשים ותמנע את כניסתם למקום המטע, על כל פנים תשמש מעצור על דרכם הסלולה והקלה של המשחיתים. דבר זה יעלה בהרבה אלפי לירות, אבל אין ברירה אחרת. כי הן יקרה אשר “רצח” לילה אחד של פרדס יכסה את ההוצאה הגדולה הזו. יצאו נא בחורי ישראל באַלפיהם, הן מבין הנקודות והפרדסים עצמם והן מאלה אשר יתגייסו מהערים, על מנת להגן על רכוש ישראל ועל כבודו.
יחד עם גיוס השמירה צריכה לבוא דרישה נמרצה לזיין את השומרים האלה. ואם הממשלה תתכחש לתפקיד אלמנטרי זה – יש לאַמץ את הנתקפים כנגד תוקפיהם – נסתפק באותו הנשק המעט והבלתי מספיק אשר הממשלה העמידה לרשותנו בנקודות ובאלה נגרש את הפורעים! לא פעם גלינו את היכולת של עמידת מעטים נגד רבים וחלשים נגד חזקים מהם. צריכה להיות רק עמידה ולא אָזלת יד ואפס מעשה, כאשר נראה בשטח המטעים בימים אלה.
נשים נא קץ להשתוללות מרצחי העצים, נגול מעלינו את החרפה הגדולה הזו ונציל מכליון את הענף העיקרי של משקנו בארץ.
נעמוד על נפש עצי החיים שלנו!
סיון תרצ"ו