“בּוֹאָה”, אָמְרָה לֵאָה, "וְנִרְאֶה

בִּפְרוֹחַ הַדֻּבְדְּבָנִים בְּמַרְלְבּוֹרוֹ,

הַשְּׁזִיפִים וְהָאֲפַרְסְקִים בְּמַרְלְבּוֹרוֹ;

הֵן רֵיחַ-מָה מִנִּשׁמַת שַׂר-הָאָבִיב בְּהֵעוֹרוֹ

מַגִּיעַ גַּם אֶל חֵנֶק רְחוֹבֵנוּ זֶה".

שָׁנָה לִפנֵי כֵן, בִּשְׁלֹשָׂה סֶנְטְ הַסַּלְסִלָּה,

קָטַפְנוּ בַּחֲבוּרָה דֻּמְדְּמָנִיוֹת בְּמַרְלְבּוֹרוֹ,

דֻּבְדְּבָנִים וְתוּתֵי-גָן בְּמַרְלְבּוֹרוֹ,

דֻּבְדְּבָנֵי דַם-שׁוֹר וְדֻּבְדְּבָנֵי יֵין-אֵשׁ – כָּל מִין יֵשׁ לְבָרְרוֹ,

לוֹהֲטִים לָעַיִן וּקְרִירִים לַאֲכִילָה.

בָּצַעְנוּ פַּת-חַרְבוֹנִים אָז

בְּגֹדֶל רַעֲבוֹנֵנוּ בְּמַרְלְבּוֹרוֹ,

וְעַל שַׂק-תֶּבֶן בְּמַרְלְבּוֹרוֹ

חָלַמְנוּ אִישׁ-אִישׁ חֲלוֹם-זָהֳרוֹ,

(אָפֵס חֲלוֹם, וְתוֹר-תָּקְפֵּנוּ גָז).

“רָאִינוּ הַפֵּרוֹת בִּמְלוֹא גָמְלָם, וְעַתָּה בּוֹא”, אָמְרָה לֵאָה,

"וְנִרְאֶה בְּלַבְלֵב הָאִילָנוֹת בְּמַרְלְבּוֹרוֹ;

כָּל הַגְּבָעוֹת פּוֹרְחוֹת בְּמַרְלְבּוֹרוֹ,

הָרוּחַ בַּנִּצָּנִים, וְהַשֶּׁמֶשׁ בְּאוֹרוֹ, –

נָקוּמָה וְנֵצֵאָה".

יָפֶה הַהוֹדְסוֹן וְרָחָב

בְּדֶרֶךְ-הָאֳנִיָּה אֶל מַרְלְבּוֹרוֹ,

וְנִצָּנֵי שְׁזִיף מִמַּרְלְבּוֹרוֹ –

גֶּשֶׁם-פְּרָחִים בְּהִתְפּוֹרְרוֹ –

יָצוּפוּ קְרוּם לָבָן עַל פְּנֵי מֵימָיו.

עַנְנֵי-צֶמֶר (רוּחוֹת סְרָקוּם)

עַל פְּנֵי הַגְּבָעוֹת בְּמַרְלְבּוֹרוֹ,

מֵעַל הַנָּהָר בְּמַרְלְבּוֹרוֹ,

מַבִּיטִים צַלְמָם בְּטָהֳרוֹ

בִּקְצֵה מִשְׁטַח יִקְרַת-הַקְּרוּם.

אַךְ טֶרֶם הִגַּעְנוּ בָּאֳנִיָּה,

כָּבֵד הַצֵּל עַל מַרְלְבּוֹרוֹ,

נִתַּךְ מָטָר עַל מַרְלְבּוֹרוֹ,

בָּזַז תִּפְרַחַת מִפֹּארָה,

רְמָסָהּ בַּטִּיף, בַּטִּיט; וְטִיּוּלֵנוּ – תַּאֲנִיָּה. – –

טִפְּשִׁים! אֵיךְ הִנַּחְנוּ לְיוֹם גָּשׁוּם

לְחַלֵּל גִּיל בְּגִנּוֹת-שְׁזִיף בְּמַרְלְבּוֹרוֹ?

רָחַקְתִּי הַרְבֵּה שָׁנִים מִמַּרְלְבּוֹרוֹ,

אַךְ מִמִּגְרַשׁ-עִיר, עֵת נִשְׁמַע הַתּוֹר בְּשׁוֹרְרוֹ,

אֶל מַרְלְבּוֹרוֹ תִּכְמַהּ נַפְשִׁי לְתַקֵּן אֶת הַפָּגוּם.