בְּרוּחַ דִּמְיוֹנִי אֲנִי יְצַרְתִּיךְ

וּבְחֶזְיוֹן הַלַּיִל – יִפְעָתֵךְ;

נִיחֹחַ שׁוֹשַׁנִּים נָפַחְתִּי אֶל פִּיךְ,

הִרְבֵּיתִי חֵן-קֶסֶם גִּזְרָתֵךְ.

וָאֶקַח אוֹר יָהֵל מִדְּרוֹמֵי-הַצִּיר,

וָאֶקַח אוֹר נֹעַם הַסָּהַר,

אֶת לֹבֶן הַקֶּצֶף עַל זֶרֶם בַּגִיר,

אֶת עֶדְנַת דִּמְדּוּמֵי הַשָּׁחַר;

שִׁדַּדְתִּי גַּם עֹמֶק אוֹקְיָנוֹס הַיָּם,

שִׁדַּדְתִּי שְׂחוֹק יֶלֶד תָּמִים,

לָקַחְתִּי וָאָשִׂים תּוֹךְ עוֹרְקֵי הַדָּם

אֶת כֹּחוֹת עֵין-גֵּזֶר¹ נַעֲלָמִים;

אֶת חֶשְׁכַת לֵיל-דָּרוֹם וּבְרַק מְאוֹר יוֹם –

וְאֶמְתַּח תּוֹךְ נִקְרוֹת עֵינָיִךְ,

וּבְגֻלּוֹת הַשְּׁקֵדִים שֶׁעָמְקוּ מִתְּהוֹם

וּבְחֶבְיוֹן לֵיל עַפְעַפָּיִךְ.

וָאֶסַּק מֶרְחַבְיָה וָאוֹרִיד מֵעָל,

מִמְּאוֹרוֹת-עַד נֹגַהּ אַלְמָוֶת,

עִם זִיו חַכְלִיל צְפִירָה בִּרְסִיסֵי-הַטָּל –

הִשְׁבַּעְתִּים בְּעֵינָיִךְ לָשָׁבֶת.

וּכְלִילַת-הַיֹּפִי לִי פִּתְאֹם נִגְלֵית,

מְלֵאַת זִיו-נֹגַהּ כְּאֶרְאֵלִּים,

וּבְסוֹד שַׂרְפֵי-מָרוֹם בַּעֲרִיפִים דָּאִית

בְּאַשְׁמַנֵי לֵיל חַשְׁרַת-צֶאֱלִים.

וּכְיִלְדַּת-מָרוֹם מִבְּנוֹת אֶרֶץ רוֹמַמְתְּ,

כְּיִלְדַּת זֶה גַּן-הָעֲדָנִים,

וּמְלֵא גִיל וּמוֹרָא מֵעֵינֵךְ בִּי שַׂמְתְּ

סָגַדְתִּי וָאָלִיט הַפָּנִים.