מָנוֹף מֵעַל הָעִיר הָעַתִּיקָה. מַשֶּׁהוּ מוּקָם
עַל מַה שֶּׁהָחֳרַב. אֵינוֹ יָכוֹל
לְהַעְתִּיקָה מִלֵּב הַנּוֹף הַמִּזְרָחִי, מִמַּעֲרַב
יְרוּשָׁלַיִם. יָד מוּרֶמֶת עַל הָעִיר.
זֶהוּ בַּיִת. זֶהוּ אִישׁ שֶׁחַי בּוֹ
פַּעַם מִתְבּוֹנֵן בּוֹ עוֹד הַפַּעַם
בְּטֶרֶם יִמָּחֶה. כַּמָּה פְּעָמִים.
פִּתְאֹם הָאֲדָמָה הִיא מִתְקַפֶּלֶת פֹּה
וְשָׁמָּה נְעוּצִים בָּהּ נַעֲלַיִם כַּמָּה
חָרוּבִים, לֹא כָּל כָּךְ בָּרוּר,
אַחַר כָּךְ הִיא אֵינֶנָּה.
אֲנִי רוֹאֶה חוֹמָה. הַשְּׁאָר סָגוּר.
אֲנִי מִתְקַשֶּׁה לִרְאוֹת פְּרָטִים. זֶה הַזְּמַן
לְהַחֲלִיף אֶת הַזְּכוּכִית.