מִישֶׁהוּ בִּקֵּשׁ שֶׁאֲצַלְּמוֹ. מִבַּעַד לַמַּכְוֵן
אֲנִי רוֹאֶה צַלְמוֹ עַל רֶקַע שֶׁל מִגְדַּל
דָּוִד, רֹאשׁוֹ בִּמְקוֹמוֹ בְּאֶמְצַע הַמַּלְבֵּן
פָּנִים קָשׁוֹת, הוּא מְדַבֵּר עַל עַתִּיקוֹת
עַל הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר אֵינוֹ, שֶׁהוֹרְדּוֹס בְּשִׁגְעוֹנוֹ
צִוָּה לַהֲקִימוֹ לְזֵכֶר הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הִתִּיז
רֹאשָׁהּ שֶׁכֹּה אָהַב שׁוּלֵי הָאֶבֶן הַקָּשָׁה
כְּרֶקַע לְרֹאשׁוֹ. אֲנִי מְבַקְּשׁוֹ מְעַט יָמִינָה
מְעַט שְׂמֹאלָה, לֹא כָּל כָּךְ בִּרְצִינוּת.