שֶׁכָּךְ נִבְרָא הִסּוּס שֶׁל הַשְׁכָּמָה. מִתְנוֹדֵד

יוֹרֵד הָאֵד בְּעֵמֶק רְפָאִים עוֹלֶה, כָּלֶה,

שָׁקֵד שֶׁמִּתְגַּלֶּה, שִׂרְטוּט עָנֹג מֵאֶרֶץ סִין

וְלֹא מַקֵּל שֶׁל הָרוֹאֶה הוֹלֵךְ מֵעֲנָתוֹת,

כָּל כָּךְ בָּטוּחַ בַּדָּבָר אֲשֶׁר הָאֵל שׁוֹקֵד עֲשׂוֹת.

רוֹחֲפִים עֲלֵי הַמֶּשִׁי הַדַּקִּים וּכְבָר הֵם נִתָּקִים

אֶל תּוֹךְ הָאֲדָמָה. בְּמַעֲבֵה הַטִּין הִיא מַתְחִילָה

סִדְרָה שֶׁל הֲלִיכֵי רָקָב וְהַרְכָּבָה, מַעֲרֶכֶת

מוּזָרָה אֲשֶׁר מוֹצֵאת אֶת פִּתְרוֹנָהּ

בְּנֻסְחָאוֹת. חַנְקָן שֶׁמִּתְגַּלְגֵּל מִן הַשָּׁקֵד

לְחֹמֶר בְּתוֹכִי, בּוֹרֵא הִסּוּס שֶׁל הַכָּרָה.