חִירָם נַעַר מְגֻדָּל, אֵינוֹ מֵבִין דָּבָר

מִכָּל שֶׁמִּתְרַחֵשׁ סָבִיב. הוּא מִתְאַמֵּץ

וְאַחַר כָּךְ מַשְׁלִים, נִרְגָּע, שֶׁקֶט עַל פָּנָיו

יִגַּהּ כְּמוֹ נִתְעַלָּה אֶל גַּן שֶׁל כּוֹכָבִים.

פֶּרֶק גִּימֶל, הַגֵּרוּשׁ מִן הַגָּן. לְהַמְשִׁילוֹ

אָדוֹן עַמְרָם, מוֹרֶה לְהִתְעַמְּלוּת תַּנַךְ

וְטֶבַע וְכוּלֵי, בַּעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם בֵּין עֲצֵי הַגָּן

הוּא מִתְהַלֵּךְ בֵּינֵינוּ (בְּגָדִים מְטֻלָּאִים,

גּוּפִים מְמֻלָּאִים בְּלֶחֶם וְסָלָט) וְאוֹמֵר

אֵיֶּכָּה, שׁוֹאֵף רוּחַ וְאוֹמֵר אַיֶּכָּה,

שׁוֹאֵף רוּחַ. לְפֶתַע נַעֲווּ פָּנָיו.