לִי סִירוֹת קַלּוֹת מִנְּיָר

וְשָׁלשׁ הֵן בְּמִסְפָּר.

שׁוּטוּ, סִירוֹתַי, לַיָּם,

שַׁי הָבִיאוּ לִי מִשָּׁם!

הָאַחַת חָזְרָה חִישׁ־קַל,

רְכוּבָה הָיְתָה עַל גַּל.

וְהֵבִיאָה לִי מַתָּת –

זֶמֶר בַּמֶּרְחָק אָבַד.

אָז חָזְרָה גַם הַשְּׁנִיָּה,

וְתָרְנָהּ מוּפָז שְׁקִיעָה.

וְהֵבִיאָה לִי כְּשַׁי

נְגֹהוֹת־זָהָב בְּלִי דַי.

הַשְּׁלִישִׁית הִתְרַחֲקָה,

לֹא חָזְרָה עוֹד מִדַּרְכָּהּ.

וּמֵאָז לַשָּׁוא עָצוּב

אֲחַכֶּה לָהּ כִּי תָשׁוּב.