“צער־האומה, מיתת האלים, השמטת־הקרקע, אבדן הערכים הקיימים, דלדול־הכוחות, שממון־החיים, חוסר התוכן, ריקניות שבריקניות, גיחוך שבטרגיות וטרגיות שבגיחוך – וכעברך כל המדורות הללו הרי אתה מגיע לנחום חגזר של א.נ. גנסין”.
(י.ח. ברנר, “מהרהורי סופר”)
“לכתוב בקיצור לא יתכן לו: הקיצור מגלה יותר מדי, בעוד שברוב דברים, כידוע, לא יחדל הכיסוי… ונפשו הקרה, הערומה והמתר־שמת לרגעים, של א.נ. גנסין רוצה דוקא באי־פשטות ובכיסוי… – הממני יכסה ?”
(י.ח. ברנר, “דפים מפנקס ספרותי”)
“נשמות יפות ונוגות אלו… זאת אומרת מילולם של צללי הנפש המטושטשים…”
(א.נ. גנסין, “אצל”)