לְדִינָה הָאַלְמָנָה הָיוּ שְׁנֵי בָּנִים: שֵׁם הַבְּכוֹר נָדָב, וְשֵׁם אָחִיו אֲמַצְיָהוּ, וְהוּא צָעִיר מֵאָחִיו בִּשְׁתֵּי שָׁנִים; וְאוּלָם גַּם נָדָב הַבְּכוֹר לֹא הִגִּיעַ עוֹד לִשְׁנוֹת עֶשֶׂר. – וַתְּהִי דִינָה עֲנִיָּה מְאֹד, וְלֹא מָצְאָה יָדָהּ לְכַלְכֵּל אֶת בָּנֶיהָ גַּם בְּלֶחֶם צַר; וְרַבִּים הָיוּ הַיָּמִים, אֲשֶׁר לֹא בָּא אֹכֶל אֶל פִּיהָ, כִּי לֹא מָצְאָה הָאֲרֻחָה דַּי הַשְׂבִּיעַ אֶת שְׁלָשְׁתָּם; וְעַל כֵּן, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ יְמֵי הַחֲנֻכָּה, לֹא הִשִּׂיגָה יָדָהּ לִקְנוֹת גַּלְגְּלוֹנִים לְבָנֶיהָ. נָדָב הַבְּכוֹר וִתֵּר עַל חֶלְקוֹ, וְלֹא הֶעֱצִיב אֶת אִמּוֹ: “יָבוֹאוּ יָמִים טוֹבִים מֵאֵלֶּה, נִחַם הַנַּעַר אֶת נַפְשׁוֹ, וְקָנְתָה לִי אִמִּי גַלְגְּלוֹן טוֹב בַּעַל כְּנָפַיִם לִימֵי הַחֲנֻכָּה, לַשָּׁנָה הַבָּאָה”. אַךְ אֲמַצְיָהוּ הַצָּעִיר הָיָה נַעַר עִקֵּשׁ וְסַרְבָּן, וַיֶּמֶר אֶת רוּחַ אִמּוֹ, וַיֵּבְךְּ כָּל הַיּוֹם; וְלֹא יָכְלָה אִמּוֹ לַעֲמֹד בִּפְנֵי כָּל בִּכְיוֹ, וַתִּקַּח אֶת חָמֵשׁ קְשִׁיטוֹתֶיהָ הָאַחֲרוֹנוֹת, אֲשֶׁר חָשְׂכָה לִקְנוֹת בָּהֶן כִּכַּר לֶחֶם־שְׂעוֹרִים לַאֲרֻחַת הָעֶרֶב – וַתִּקֶן גַֹלְגְּלוֹן אֶחָד לִשְׁנֵיהֶם. נָדָב לֹא מָצָא עֹז בִּלְבָבוֹ גַם לָגַעַת בַּגַּלְגְּלוֹן, כִּי יָדַע אֲשֶׁר בְּלֶחֶם אִמּוֹ נִקְנָה לוֹ; כִּי רָעֲבָה כָּל הַיּוֹם בְּתִתָּהּ אֶת לַחְמָהּ לַנְּעָרִים, וְעַתָּה גַּם לָעֶרֶב לֹא יְהִי לָהּ בַּמֶּה לִשְׁבֹּר רַעֲבוֹנָהּ. אַךְ אֲמַצְיָהוּ שָׂמַח עַל הַגַּלְגְּלוֹן, וַיִּקָּחֵהוּ בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו, וַיְסוֹבְבֵהוּ עַל הַשֻּׁלְחָן. הַגַּלְגְּלוֹן הָלַךְ מִקְצֵה הַשֻּׁלְחָן אֶל קָצֵהוּ וַיְרַקֵּד אַרְצָה וַיָּסָב בְּמָחוֹל. אֲמַצְיָהוּ שָׂמַח מְאֹד, וַיְרַקֵּד לִקְרַאת גַּלְגְּלוֹנוֹ הַמָּהִיר, וַיִּתֶּן לוֹ דֶרֶךְ לַעֲבֹר, אֶל אֲשֶׁר יְהִי רוּחוֹ לָלֶכֶת. אָז סָר הַגַּלְגְּלוֹן אֶל הַפֶּתַח, וַיְרַקֵּד עַל הַמִּפְתָּן. אֲמַצְיָהוּ מִהַר לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת לִרְאוֹת אִם רַב כֹּחַ גַּלְגְּלוֹנוֹ לְסוֹבֵב גַּם בַּחוּץ וּלְבִלְיִּ הִכָּשֵׁל; אָז קָפַץ הַגַּלְגְּלוֹן מֵעַל לַמִּפְתָּן, וַיִּבְרַח הַחּוּּצָה וַיֵּלֶךְ הָלֹךְ וָסֹב מֵרְחוֹב לִרְחוֹב וּמִמָּבוֹא לְמָבוֹא; וַיֶּחֶרְדוּ הַנְּעָרִים, וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרָיו.

הַגַּלְגְּלוֹן כְּבָר עָזַב אֶת הָעִיר, וְהַנְּעָרִים חָגְרוּ שְׁאֵרִית כֹּחָם, וַיִּדְלְקוּ אַחֲרָיו בְּעֵינֵיהֶם; עוֹד רָאוּהוּ עוֹלֶה הָרִים וְיוֹרֵד בְּקָעוֹת, אךְ כָּשְׁלוּ רַגְלֵיהֶם, וְלֹא יָכְלוּ לִרְדֹּף אַחֲרָיו, עַד שֶׁנֶּעְלַם מִן הָעַיִן, וְלֹא יָסְפוּ עוֹד לִרְאוֹתוֹ.

נָדָב בָּכָה, וְנַפְשׁוֹ יָרְעָה, בְּזָכְרוֹ אֶת אִמּוֹ הָרְעֵבָה וְאֶת חֲמֵשׁ הַקְּשִׁיטוֹת, אֲשֶׁר אָמְרָה לִקְנוֹת בָּהֶן כִּכַּר לֶחֶם־שְׂעוֹרִים – וַאֲמַצְיָהוּ הִתְמַרְמֵר בְּבֶכִי, וַיִּזְעַק: “גַּלְגְּלוֹנִי אַיֵּהוּ? אַיֵּה גַּלְגְּלוֹנִי?”

שָׁפָן שְׁפַנִּי!

אוּלַי גַּלְגְּלוֹנִי

בַּדֶּרֶךְ פָּגַעְתָּ

אוּלַי בַּיַּעַר

בְּשָׂדֶה וָהַר?

מְקוֹמוֹ יָדַעְתָּ?

הַשָּׁפָן הֶעֱמִיד אֶת אָזְנָיו כְּמַסְמְרוֹת, וַיִּלְחַץ אֶת זְנָבוֹ בֵּין רַגְלָיו, וּבְטֶרֶם יָשִׁיב דָּבָר, נָשָׂא אֶת רַגְלָיו לִבְרֹחַ, וַיִּפֶן אֶל נָדָב וַיֹּאמַר:

לֹא גַלְגְּלוֹן יָדַעְתִּי,

לֹא קוֹלוֹ שָׁמַעְתִּי;

אַךְ צְלִיל לֶחֶם שְׂעוֹרִים

רָאִיתִי מִתְהַפֵּךְ,

בָּרוּחַ מִתְאַבֵּךְ;

וּרְוֵה דִמְעַת הוֹרִים…

הַשָּׁפָן עוֹד אָמַר לַעֲנוֹת דָּבָר וְלִגְמֹר אֵת אֲשֶׁר הֵחֵל, אַךְ בּוֹ בָּרֶגַע רָאָה אֶת פְּנֵי אֲמַצְיָהוּ הַמְּפִיקִים עֶצֶב, כַּעַס וְרֹעַ לֵב, וַיִּבָּהֵל מִפָּנָיו וַיִּבְרַח.

“הַצְּלִיל אֲשֶׁר רָאָה הַשָּׁפָן”, אָמַר נָדָב בְּדֶמַע: “הֲלֹא הוּא לֶחֶם אִמֵּנוּ, אֲשֶׁר אָמְרָה לִקְנוֹת לַאֲרֻחַת הָעֶרֶב; עַתָּה תִּרְעַב לְלֶחֶם כִּבְיוֹם אֶתְמוֹל”, וַיְמָרֵר בְּבֶכִי.

וַאֲמַצְיָהוּ הֵרִים אֶת קוֹלוֹ וַיִּצְעַק: “גַּלְגְּלוֹנִי אַיֵּהוּ? אַיֵּה גַּלְגְּלוֹנִי?” הַנְּעָרִים הִרְחִיקוּ לָלֶכֶת, וַיַּעַבְרוּ הָרִים, וַיֵּרְדוּ בְּקָעוֹת; וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם, וַיִּרְאוּ אַיָּלָה, וַיְמַהֲרוּ אֵלֶיהָ, וַיֹּאמְרוּ:

אָנָּא, אַיָּלָתִי,

יָפָתִי, תַּמָּתִי!

אוּלַי פָּגַעַתְּ

גַּלְגְּלוֹנִי הַשּׁוֹבַב

מִתְהַפֵּךְ וְסֹבֵב–

אוּלַי יָדַעַתְּ.

וַתַּעַן הָאַיָּלָה וַתֹּאמַר:

גַּלְגְּלוֹנְכֶם פָּגַעְתִּי,

מְקוֹמוֹ יָדַעְתִּי;

וְאַךְ אֲרוּחַתְכֶם

לְיָמִים שְׁלשָׁה

מִכֶּם אֶדְרשָׁה;

אָז אַגִּיד שְׁאֵלַתְכֶם.

נָדָב קָפַץ וְאָמַר: “אִם נֹפֶת מַמְתַּקִּים וְאִם לֶחֶם עֹנִי – אֶת כָּל אֲשֶׁר תִּתֵּן לִי הוֹרָתִי לַאֲרֻחָתִי, אֶתֵּן לָךְ!” אַךְ אֲמַצְיָהוּ עָקַם אֶת פָּנָיו וְלֹא נֵאוֹת לְדִבְרֵי הָאַיָּלָה; וַתִּקְפֹּץ מֵעַל לְרֹאשׁ הַנְּעָרִים, וַתֵּלֶךְ לְדַרְכָּהּ, וְהַנְּעָרִים הָלְכוּ הָלְאָה.

בֵּין כֹּה, וְהִנֵּה רַד הַיּוֹם; וַיֹּאמְרוּ הַבָּנִים לָשׁוּב הַבַּיְתָה, אַךְ תָּעֹֹה תָּעוּ וַיֹּאבְדוּ דֶרֶךְ, וַיֵּשְׁבוּ עַל תֶּלֶם־שָׂדֶה וַיִּתְּנוּ קוֹלָם בְּבֶכִי. לַאֲמַצְיָהוּ הֵחֵלוּ הָרָעָב וְהַקֹּר לְהָצִיק, וַיֵּבְךְּ, – וְנָדָב זָכַר אֶת אִמּוֹ הָרְעֵבָה, וַיֹּאמַר: “הַמְעַט לָהּ, כִּי תִרְעַב כָּל הַיּוֹם, וְדָאֲגָה גַם לָנוּ, בִּרְאוֹתָהּ כִּי לֹא שַׁבְנוּ הַבַּיְתָה!”

וְכַאֲשֶׁר רָאוּ הַנְּעָרִים, כִּי נָטָה הַשֶּׁמֶשׁ לַעֲרֹב, וַיָּבוֹא פַּחַד בְּלִבָּם פֶּן יִשָּׁאֲרוּ בַּשָּׂדֶה כָּל הַלַּיְלָה, וְהֵמָּה לֹא נִסּוּ עוֹד לָצֵאת מִפֶּתַח בֵּיתָם בַּלַּיְלָה, וַיּוֹסִיפוּ לִבְכּוֹת. וְנָדָב אָמַר: “אֵלִי! חוּסָה נָא עַל אִמִּי הָרְעֵבָה וַהֲשִׁיבֵנוּ אֵלֶיהָ!”

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר גָּמַר נָדָב אֶת תְּפִלָּתוֹ הַקְּצָרָה, וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה יוֹנָה מְקַשְׁקֶשֶׁת בִּכְנָפֶיהָ, וַיְמַהֲרוּ אֵלֶיהָ וַיְסַפְּרוּ לָהּ אֶת דְּבַר אֲסוֹנָם, וַיִּבְכּוּ מְאֹד. וַתֹּאמֶר הַיּוֹנָה: “אֶרְחָמְכֶם,בָּנִים, וְאֶחְמֹל עַל הוֹרַתְכֶם, כִּי אֵם אוֹבֶדֶת הֵן גַּם אָנִי: אֶפְרֹחַי יָצְאוּ מִקִּנִּי וְלֹא שָׁבוּ אֵלַי; וְאָמְנָם הֵן לֹא הִרְחַקְתֶּם מִן הָעִיר כְּמֵאָה טִיסוֹת, וְגַם גַּלְגְּלוֹנְכֶם לֹא רָחוֹק מִכֶּם”. וַתַּסֵּב הַיּוֹנָה אֶת פָּנֶיהָ מוּל פְּנֵי הַיַּעַר, אֲשֶׁר נִרְאָה פִּתְאֹם בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַתֹּאמַר:

“פְּנוּ לָכֶם הַיַּעֲרָה! שָׁם תִּמְצְאוּ מְעָרָה, וְעַל פִּיהָ שְׁפִיפוֹן; שָׁם לֶכֶת תַּעֲמִיקוּ! תַּצִּיעוּ, תַּרְחִיקוּ! שָׁם גַּם הַגַּלְגְּלוֹן, אַךְ הִזָּהֲרוּ מִדַּבֵּר דָּבָר, כִּי שָׁם חֹבֵר חֶבֶר לַיְלָדִים אֹרֵב. וְאִם תָּנִידוּ שְׂפָתַיִם אוֹ תִקְרְצוּ עֵינַיִם תִּלָּכְדוּ בִּקְסָמָיו”.

הַנְּעָרִים אָחֲזוּ דַּרְכָּם הַיַּעֲרָה, וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ, וְהִנֵּה אִישׁ עִוֵּר בְּאַחַת מֵעֵינָיו, עָטוּף שְׁחוֹרִים, יוֹשֵׁב עַל גַּל עֲצָמוֹת וּבְיָדוֹ גַּלְגְּלוֹן טוֹב וְיָפֶה. וְהוּא קוֹרֵץ בְּעֵינָיו לַיְלָדִים, וּמַרְאֶה אֶת הַגַּלְגְּלוֹן לְעֵינֵיהֶם. נָדָב שָׂם אֶת עֵינָיו בַּגַּלְגְּלוֹן, וַיַּרְא כִּי אָמְנָם גַּלְגְּלוֹן הוּא לְכָל מִשְׁפָּטָיו, אַךְ הַנּוּן וְהַגִּימֶל וְהַהֵא וְהַשִּׁין אֵינָן בּוֹלְטוֹת מֵעַל צַלְעוֹתָיו, וְעַל מְקוֹמָן צְלָמִים וּתְרָפִים. אָז זָכַר אֶת דִּבְרֵי הַיּוֹנָה, וַיָּבֶן כִּי הוּא הוּא הַקּוֹסֵם אֲשֶׁר אָמְרָה לוֹ, וַיָּשֶׂם מַחְסוֹם לְפִיו.

וְאֲמַצְיָהוּ כְּבָר אָמַר לִקְרֹא: “הִנֵּה גַּלְגְּלוֹנִי”! אַךְ נָדָב קִדְּמָהוּ, וַיָּשֶׂם אֶת יָדוֹ עַל פִּי אָחִיו, וְלֹא נְתָנוֹ לְדַבֵּר, וַיְמַהֲרוּ לַעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם; וַיָּבוֹאוּ הַיַּעֲרָה, וַיִּסְפְּרוּ שִׁבְעָה עֵצִים, וּמִשָּׁם פָּנוּ יָמִינָה ויִּמְנוּ שִׁבְעָה צְעָדִים, וַיִּמְצְאוּ שָׁם אֶת הַמְּעָרָה, וְעַל פִּיהָ שְׁפִיפוֹן מְאֹד נוֹרָא; וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת. אָז שָׁמְעוּ קוֹל מְדַבֵּר אֲלֵיהֶם:

“מְנוּ אֶת הַחוּטִים בְּצִיצִיּוֹת בִּגְדֵיכֶם! אִם שְׁמֹנָה תִּמְצָאוּ – אַךְ אַל תְּכַחֲדוּ כַּחֵד – אָז בְּלִי פַּחַד לַמְּעָרָה תָּבוֹאוּ”.

אֲמַצְיָהוּ מָנָה אֶת צִיצִיּוֹתָיו, וַיִּמְצָא בְּאַחַת מֵהֶן שִׁשָּׁה חוּטִים, וְהַשְּׁבִיעִי – קָצוּץ וְנִפְסָל; וּבְצִיצִיּוֹת נָדָב לֹא חָסַר מְאוּם, וַיָּבוֹא נָדָב אֶל הַמְּעָרָה, וַאֲמַצְיָהוּ נִשְׁאַר בַּחוּץ.

נָדָב בָּא אֶל הַמְּעָרָה, וְהִנֵּה חשֶׁךְ וַעֲלָטָה סְבִיבָיו, וַיֶּחֱרַד מְאֹד, וַיֵּלֶךְ זְמַן רָב, וַיְמַשֵּׁשׁ בַּקִּירוֹת כְּעִוֵּר, וַיִּלְאֶה לִמְצֹא אֶת הַפֶּתַח. אַךְ פִּתְאֹם נִרְאָה לְעֵינָיו שְׁבִיב אוֹר מֵהַקִּיר הַיְמָנִי, וַיָּבֶן כִּי שָׁם פֶּתַח לָבוֹא פְּנִימָה; וַיִּקְרַב וַיִּגַּע בְּכַפּוֹת הַמַּנְעוּל, ותִּפָּתַח דֶּלֶת, וְהִנֵּה רַגְלָיו עוֹמְדוֹת בְּתוֹךְ אוּלָם גָּדוֹל רְחַב יָדַיִם; רִצְפָּתוֹ – רִצְפַּת שַׁיִשׁ וְקִירוֹתָיו – רְאִי מוּצָק, וְהַסִּפּוּן כְּמַרְאֵה הָרָקִיעַ בְּלֵיל בָּהִיר. בְּתוֹךְ הָאוּלָם עוֹמֶדֶת מְנוֹרַת זָהָב עַל בָּסִיס גָּבֹהַּ, וּשְׁמֹנָה קָנִים לָהּ, וְאוּלָם הַקָּנִים הָהֵם לֹא כְּעֵין הַקָּנִים אֲשֶׁר בִּמְנוֹרָתֵנוּ, כִּי אִם תְּמוּנַת יוֹנָה פּוֹרֶשֶׂת כְּנָפַיִם לְכָל קָנֶה, וּבְפִי כָּל יוֹנָה אֶבֶן שֹׁהַם וְיָשְׁפֵּה; וְנֹגַהּ וּמַרְאֶה לָאֲבָנִים כְּנֹגַהּ הַיָּרֵחַ; וּלְכָל אֶבֶן וָאֶבֶן תְּמוּנַת אוֹת אַחַת: תְּמוּנַת נוּן, תְּמוּנַת רֵישׁ, תְּמוּנַת וָו, תְּמוּנַת תָּיו – עַל צֶלַע אַחַת; תְּמוּנַת חֵית, תְּמוּנַת נוּן, תְּמוּנַת כָּף וּתְמוּנַת הֵא לַצֶּלַע הַשֵּׁנִית, וּבְהִצְטָרֵף הָאוֹתִיּוֹת הָאֵלֶּה וַיָּאִירוּ לָעַיִן “נֵרוֹת חֲנֻכָּה”. וְהַמִּלִּים הָאֵלֶּה נִשְׁקְפוּ מֵעַל קִירוֹת הָרְאִי לַאֲלָפִים וְלִרְבָבוֹת, וַיָּאִירוּ אֶת כָּל הַבַּיִת.. עַל יְמִין הָאוּלָם עָמַד שֻׁלְחַן זָהָב, וְכִסְאוֹת שֵׁן סְבִיבוֹ, וְעַל הַכִּסֵּא הָרָם וְהַנִּשָּׂא יוֹשֵׁב אִישׁ שֵׂיבָה, וּמִמַּעַל לְרֹאשׁוֹ חָקוּק בַּכִּסֵּא שֵׁם מַתִּתְיָהוּ הַכֹּהֵן, וְעַל יֶתֶר הַכִּסְאוֹת יוֹשְׁבִים בְּנֵי מַתִּתְיָהוּ: יוֹחָנָן, שִׁמְעוֹן וִיהוּדָה, אֶלְעָזָר וְיוֹנָתָן.

כִּרְאוֹת הַזָּקֵן אֶת פְּנֵי הַנַּעַר, הֵאִיר אֵלָיו פָּנִים, וַיָּקָם וַיִּקַּח בְּיָדוֹ צְלִיל לֶחֶם שְׂעוֹרִים מֵעַל הַשֻּׁלְחָן, וַיִּתֵּן לַנַּעַר וַיֹּאמַר:

“הֵא לְךָ, נַעַר תָּמִים, הֵא לְךָ גַּלְגְּלוֹנֶךָ! מִצְּלִיל לֶחֶם בָּא וּצְלִיל לֶחֶם שָׁב לִהְיוֹת. אֶת הַצְּלִיל הַזֶּה תִּתֵּן לְאִמֶּךָ, וְהָיָה בְּכָל עֵת אֲשֶׁר תִּרְעָבוּ, תֹּאכְלוּ מִן הַצְּלִיל, וְכֹל אֲשֶׁר תִּתְאַו נַפְשְׁכֶם, תִּמְצְאוּ בּוֹ אֶת טַעְמוֹ; וְהַצְּלִיל לֹא יִכְלֶה וְלֹא יֶחְסַר כָּל הַיָּמִים; וּלְךָ, יֶלֶד נֶחְמָד, הֵא לְךָ גַּלְגְּלוֹן זָהָב”. וַיִּתֶּן לוֹ גַּלְגְּלוֹן זָהָב טָהוֹר וּבַעַל כְּנָפַיִם.

אָז קָם יְהוּדָה הַמַּכַּבִּי מִמְּקוֹמוֹ, וַיִּקַּח חֶרֶב זָהָב טָהוֹר, וַיִּצְמְדֶהָ עַל מָתְנֵי נָדָב, וַיֹּאמֶר: “זֹאת לְךָ תְּשׁוּרָה לַחֲנֻכָּה מֵאֵת בְּנֵי מַתִּתְיָהוּ הַכֹּהֵן!”

וְיוֹנָתָן, הַצָּעִיר בִּבְנֵי הַחַשְׁמוֹנָאִים, אָחַז אֶת נָדָב בְּיָדוֹ וַיּוֹבִילֵהוּ הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר לְנָדָב וְלַאֲמַצְיָהוּ: "עִצְמוּ עֵינֵיכֶם! וַיַּעַצְמוּ עֵינֵיהֶם. "פִּקְחוּ עֵינַיִם! " שָׁמְעוּ כְּרֶגַע קוֹל מְדַבֵּר אֲלֵיהֶם.

הַנְּעָרִים פָּקְחוּ עֵינֵיהֶם, וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה לִפְנֵי שַׁעַר עִירָם רַגְלֵיהֶם עוֹמְדוֹת.

וַיָּבוֹאּו הַנְּעָרִים אֶל אִמָּם, וַתִּשְׂמַח עֲלֵיהֶם מְאֹד, כִּי כְּבָר חָשַׁךְ הַיּוֹם, וַתִּדְאַג לָהֶם; וְעוֹד יוֹתֵר שָׂמְחָה בְּשָׁמְעָהּ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר קָרָה לְבָנֶיהָ, וּבִרְאוֹתָהּ כִּי נוֹשְׁעָה בַּצְּלִיל, כִּי כְּדִבְרֵי מַתִּתְיָהוּ כֵּן הָיָה: גַּם טַעַם בָּשָׂר וּמִגְדָּנוֹת גַּם טַעַם יַיִן וְחָלָב הָיָה בַּצְּלִיל, וְלֹא כָלָה וְלֹא חָסָר.

כֵּן גַּם שָׂמַח נָדָב עַל גַּלְגְּלוֹנוֹ וְחַרְבּוֹ; וְהַחֶרֶב לֹא חֶרֶב חַדָּה וְלֹא לֻטָּשָׁה, אַךְ הִיא נָתְנָה לִוְיַת חֵן וְהָדָר לַנַּעַר, עַד כִּי מָצָא חֵן גַּם בְּעֵינֵי מְשַׂנְּאָיו, וַיִּשְׁבְּ בְּיָפְיוֹ שְׁבִי יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר יָכְלָה חֶרֶב חַדָּה לִשְׁבּוֹת.

אַךְ אֲמַצְיָהוּ הָיָה סַר וְזָעֵף, וְכָל עֵת אָכְלוֹ מִן הַצְּלִיל הִכָּהוּ לְבָבוֹ, וַיְהִי עֲצוּב רוּחַ כָּל הַיָּמִים.

וּנְעָרִים רַבִּים אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת דְּבַר נָדָב וְאֶת אֲשֶׁר קָרָהוּ, מִהֲרוּ לָצֵאת אֶל הַשָּׂדֶה וּלְחַפֵּשׂ עִקְּבוֹת הַיַּעַר וְהַמְּעָרָה, אַךְ לַשָּׁוְא: לֹא מָצְאוּ כָּל יַעַר וְכָל מְעָרָה.