יָרַד לַיְלָה אֶל לֵב הַיְלָדִים.

הֵם הָדְלְקוּ נֵר שֶׁל תְּמִיהָה:

אִמָּא!

עָבְרוּ בְּנֵי לְוָיָה עַל־פְּנֵיהֶם,

יָדְעוּ כִּי הַנִּשָּׂא עַל כִּתְפֵיהֶם

יְצוּר מְכֻבָּד הוּא

מֵאָז דֶּרֶךְ אֶרֶץ לַמָּוֶת,

פָּתַר לָהֶם חִידוֹת שֶׁלֵּדָתָן בָּעֲרָפֶל:

מַדּוּעַ זְאֵבִים טוֹרְפִים תָּמִיד יַלְדָה אוֹ יֶלֶד,

מַדּוּעַ הַדְּמָעוֹת מוֹכִיחוֹת צִדְקָתָן יוֹתֵר מִן הָאֱמֶת,

מַדּוּעַ הַשָּׁמַיִם מְחַשְּׁבִים לִפֹּל וְאֵינָם עוֹשִׂים זֹאת,

מַדּוּעַ לֹא רוֹאִים אֶת הַמָּוֶת, אַךְ מְדַבְּרִים בּוֹ,

מַדּוּעַ אוֹר הַיּוֹם מַבְדִיל בֵּין עֲנִיִּים לַעֲשִׁירִים

וּבַלַּיְלָה כָּל הָאֲנָשִׁים שָׁוִים?