עֲנָפִים מֻרְכָּנִים לֹא סָגְדוּ לָעֶרֶב

הֵם כְּבֵדִים אַף־עַל־פִּי שֶׁהַפְּרִי נִקְטַף.

עֲנָפִים מֻרְכָּנִים בִּכְנִיעָה חַסְרַת פֵּשֶׁר

לִגְבָהִים שֶׁאֲנִי מְסֻגָל לְשָׁעֵר אַךְ לֹא הֵם.

אֲדָמָה מִתְפּוֹרֶרֶת מֵעֹמֶס סָמוּי

כְּנִלְחֶצֶת בֵּין עֹל הַשָּׁמַיִם

וְעֹל לְבָבוֹ שֶׁל אֶחָד שֶׁחָדַל מִלִּשְׁאֹל.

שָׁם, מֵעֵבֶר מִזֶּה, בְּאַרְצוֹ שֶׁל נָכְרִי רָחוֹק –

הֲגַם שָׁם בַּגַּנִּים עֲנָפִים מֻרְכָּנִים

אֲדָמָה מִתְפּוֹרֶרֶת מֵעֹמֶס סָמוּי,

אוֹ אֶחָד שֶׁלָּמַד אֶת סוֹדוֹת הַקִּיוּם בְּלִי אֵלִים

מְהַלֵּךְ בֵּין עֵצִים אֲבִיבִים לְבָנִים

עֲנָפִים מֻרְכָּנִים מִתִּפְרַחַת סוֹעֶרֶת.

לְמִי?

הֲיֵשׁ טַעַם לִגְנֹחַ שֶׁהַיֹּפִי אָטוּם אִם גּוּפְךָ אָטוּם?

הָעֶרֶב נָח עֲלֵיהֶם לְרֶגַע.

לְהַדְגִּיש חֻלְשָׁתֵנוּ.

וְהַכֹּחַ אֵינֶנּוּ נִגּוּד לְחֹסֶר אוֹנִים.

עֲנָפִים מֻרְכָּנִים.

נָשַׁר פֶּרַח הַגִּיל שֶׁהָיָה כֹּה קָרוֹב.

עֲנָפִים מֻרְכָּנִים נְבוֹנִים בִּהְיוֹתָם לְבַדָּם.

לֹא חָשִׁים בִּי וְלֹא בְּטוּב לְבָבִי שֶׁהֵבֵאתִי מִשָּׁם,

מַדּוּעַ זֶה אִכְפַּת לִי אֲדִישׁוּתָם?

אֲנִי נוֹשֵׂא מַשָּׂא כְּאֵבָם וְלָהֶם אֵין כְּאֵב.