בַּכֹּל אַרְצֵנוּ מְחוֹנֶנֶת:

בְּהָר וָיָם, בְּחֹם וָקֹר,

אֻכְלוֹסִיָּה בָּהּ מְגֻוֶּנֶת

וּמִשְׁפָּטִים בָּהּ עַד אֵין סְפֹר.

מִשְׁפָּט אֶחָד, מִשְׁפָּט פִּיקָנְטִי

כְּבָר מִתְנַהֵל מִזֶּה יָמִים

בֵּין רַב אֶחָד מְאֹד רוֹמַנְטִי

וּבֵין אֶזְרָח אֶחָד תָּמִים.

הָרַב (כָּךְ טוֹעֲנִים) הִבְטִיחַ

תְּמוּרַת הַעֲנָקָה כַּסְפִּית

שֶׁהָאֶזְרָח יִהְיֶה מָשִׁיחַ,

מַמָּשׁ מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד.

כְּסָפִים זָרְמוּ, וְנֵס וָפֶלֶא

וְאֵשׁ וַעֲרָפֶל וְדֹק,

עַד בּוֹא הָרַב אֶל בֵּית הַכֶּלֶא

וְהָעִנְיָן אֶל כֵּס הָחֹק.

וְ“הַמָּשִׁיחַ” מַר מַצְרִיחַ

וּמְחַפֵּשׂ אֶת הַר הַמֹּר.

שָׁכַח הָאִישׁ כִּי הַמָּשִׁיחַ

יָבוֹא רָכוּב עַל גַּב חֲמוֹר.

חֲמוֹר לָבָן, אָתוֹן צְחַרְחֹרֶת

אוֹ עִיר צַח בֶּן אֲתוֹנוֹת,

לֹא כָּאן הוּא הַמָּקוֹם לְסְפֹּר אֶת

כָּל הַגִּרְסוֹת וְהַנֻּסְחוֹת.

כִּי מַטְרָתִי הִיא רַק לִקְבֹּעַ

עַל פִּי מָקוֹר וּמִסְמָכִים

מֵאֵיזֶה סוּג הוּא הַמָּנוֹעַ

בִּכְלִי רִכְבָּם שֶׁל מְשִׂיחִים.

יָבוֹא מָשִׁיחַ, וְכַנֹּגַהּ

רַיִח בְּיוֹם הַפְּדוּת הָאוֹר,

אַךְ זֶהוּתוֹ הַזּוֹאוֹלוֹגִית

שֶׁל כְּלִי רִכְבּוֹ הוּא הַחֲמוֹר.

שׁוֹפָר מֵרִיעַ בִּסְטָקָטוֹ,

חֲלַל תֵּבֵל הַצְּלִיל חוֹתֵךְ,

חֲמוֹר מַשְׁפִּיל רֹאשׁוֹ לְמַטָּה

וַחֲרוּלִים הוּא מְלַחֵךְ.

אֵין הוּא מַרְגִּישׁ, אֵינוֹ יוֹדֵעַ

כִּי הַכְּאֵב שֶׁחָשׁ בַּגַּב

נִגְרַם לוֹ עַל יְדֵי נוֹסֵעַ

כֹּה מְכֻבָּד וְכֹה נִשְׂגָּב.

לֹא בִּכְפִיפָה אַחַת יָדוּרוּ

הָעַיִר וְרוֹכְבוֹ הָרָם,

אֲבָל אֲבוֹי אִם יְנַסּוּ רַק

לְהִתְחַלֵּף בְּתַפְקִידָם.

אֲזַי הָעַיִר מַר יַצְרִיחַ

וִיחַפֵּשׂ אֶת הַר הַמֹּר…

כִּי זֶה דַּרְכּוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ

לָבוֹא רָכוּב עַל גַּב חֲמוֹר.